איך אני מספרת עליו להורים?

היי.

נשמע מצב לא פשוט להיות בו ולחוות אותו. את עומדת מול סיטואציה בה את רוצה משהו אחד, אבל לא בטוחה איך לספר אותו להורים שלך ואיך הם יקבלו אותו. הורים זה בהחלט דבר משמעותי שטבעי לחשוב על הדרך שהם יקבלו דברים. בניגוד למשל לאנשים אחרים בסביבה שלנו שלא תמיד אכפת לנו ממה שיגידו או יחשבו. התחושות האלה לגמרי מובנות ומתקבלות.

קשר עם הורים לפעמים הוא דבר מורכב. לא תמיד נוח לדבר על הכול, וזה בסדר. כשלשני ההורים יש אופי שונה, ולכל אחד יש תפקיד אחר זה יכול להיות מעניין. יש משפחות למשל שאצלם אמא היא הסמכותית, נותנת עונשים כשצריך, קצת יותר קשוחה (ועדיין אוהבת, לא סותר) והאבא להפך, כזה שממנו מבקשים דמי כיס, יציאות ובילויים, ימי חופש מהלימודים סתם ככה.

מה שאני מתכוונת הוא שזה בעצם מאפשר לנו קצת לתמרן ולבחור למי לספר משהו לספר, ואיך. והוא כבר ידאג להעביר את זה להורה השני, אם צריך.

יש איזה שהוא משהו בסוד, במשהו שרק אני יודע, שיכול למשוך אותנו יותר (כמו הרפתקה חדשה וכיפית), זה יכול לגרום לנו לפעמים לתחושות בעוצמות גבוהות יותר, ולוקח לנו זמן "לנחות לקרקע" ולהבין יותר, למשל בתחילת היכרות, גם את עצמי וגם את האדם שמולי. שווה לזכור שכשאני מכירה מישהו, בכל דרך שהיא, לוקח זמן לשני הצדדים להיפתח, להרגיש בנוח, וגם להראות צדדים נוספים שבי שבאופן טבעי נפתחים עם הזמן והאמון באדם השני, ותוך כדי גם יש שינויים, לטוב ולמוטב.

אז מה אפשר לעשות? שאלה טובה. חשבתי על כמה נקודות שתוכלי לשקול

1. זום אאוט

שלב לפני ההודעה להורים, שווה לחשוב עם עצמנו.

דווקא בגלל הדרך הלא שגרתית והלא מקובלת אולי במקום שממנו את באה, אפשר לנסות לצאת רגע מהסיטואציה שאני נמצאת בה ולקחת ממנה צעד אחורה. להתבונן מהצד כאילו אני צופה בסרט של מישהו אחר ולהבין את התחושות של השחקן הראשי (אני, כן) לחשוב מה בעצם הקשר הזה מספק לי? תשומת לב? עומק? תחושה שאני נאהבת? האם מדובר במשהו רציני? משהו זמני? מה אני חושבת על כל זה?

נוכל להגיע ככה עם קצת מחשבה להחלטה שלנו לספר להורים, אחרי שנבין, נשדר בעצמנו אותנטיות, משהו שמגיע מבפנים, ולא סתם כזה "אוקי אבא ואמא, הכרתי מישהו דרך ..., אני לא סגורה על זה אבל יש מצב שנתחתן כי כיף לי איתו עכשיו ממש". אחרי חשיבה לעומק וסידור הדברים אצלי בראש, נוכל להגיע רגועים יותר.

2. סביבה נעימה ומזמינה

אם החלטנו ללכת על זה ולספר להורים, כדאי ליצור סביבה נעימה לפני השיחה ובמהלכה. למשל, לדאוג שהבית יהיה מסודר, שאין משהו דחוף שאמא/אבא ביקשו לעשות ולא עשיתי, מקום שקט ורגוע, אפשר בכלל לבחור האם לדבר איתם על זה בבית, או לצאת לפארק/הליכה/גלידה ושם לפתוח את הנושא בעדינות כשמרגיש נוח. ברגע שנגיע בגישה מזמינה, לא לחוצה, מעמדה של שיתוף ולא של הסתרה, נוכל לקבל קצת אמפתיה. זאת אומרת, אם אנחנו נגיע בגישה של "עשיתי משהו אסור שאתם בטוח תכעסו ולא תקבלו אותי וכו', זה יכול לתת להם תירוץ למה להישאר בעמדה שלהם ובאמת לא לקבל את זה כמו שחשבנו מהתחלה. אבל אם נגיע בגישה רכה יותר, משתפת, מתוך הלב אבל אחרי מחשבה ומעורבות של השכל, אני חושבת שיהיה מקום לקבל.

3. ה ד ר ג ה

כשיש נושא שמרגיש לנו קצת כבד לדבר עליו או לפתוח אותו ואנחנו לא יודעים איך לספר עליו למישהו אחר, אפשר לפנות אל אותו אדם ולדבר איתו על זה בעקיפין. למשל, מה הוא חושב בנוגע לנושא מסוים (אותו נושא שלנו קשה לפתוח). זה יכול להקל ולפעמים אולי להראות לנו שמה שהם חושבים אולי לא כל כך גרוע ממה שחשבנו שהם יחשבו (משפט מסובך אה :) )

אופציה נוספת היא לפנות להורה ה"מקבל" יותר, ולבקש את עצתו בעניין, לשקף לו את המציאות, מה המצב כרגע, לשאול מה דעתו (ולהכניס בין המילים את הכוונה שלך בנוגע להמשך הקשר). ואחר כך להכניס אותי ולדבר על זה בהקשר שלי.

4. הם זה הם, אני זה אני

בסופו של דבר, הבחירות שלי הן שלי. גם אם ההורים לא יקבלו אותן בהבנה מלאה. מותר להם, ומותר גם לי כל עוד זה לא פוגע בהם או בכיבוד הורים שלי אליהם. אפשר להגיע ולשמוע מה יש להם לומר על זה, אבל להשאיר אותי במקום הבוחר, לזכור שהם עושים את זה מדאגה, לשקול את הדברים שלהם ברצינות, ולקחת בחשבון שהם מדברים מנסיון, ההורים שלנו מכירים אותנו טוב טוב, וסמוך עליהם זה משהו ששווה לנו לרוב..

לסיכום, פירטנו קצת על קשר עם הורים, ועם אנשים קרובים. והצענו כמה דרכים לספר משהו שיושב לנו על הלב מתוך מקום פתוח ומקבל.

אני מזמינה אותך בחום לחזור אלינו דרך תשובה חדשה באתר בקישור הזה: https://www.makshivim.org.il/ask-away.

חוץ מזה, אנחנו זמינים גם בשיחת טלפון: כוכבית 8298, וגם בווצאפ במספר: 052-468-3927.

אל תהססי לשלוח הודעה, לעדכן איך הולך, להתקשר, או לשמור אותנו באנשי קשר.

נשמח לדבר איתך.

הילה

מוקד חברים מקשיבים