איך מגיעים לרמת דבקות גבוהה בה' ובתורה?

הי טליה.

זה באמת מאוד מרגש לקרוא את המשפט הזה. הוא מתאר מציאות מאוד מושלמת, שבה מה שאנחנו רוצים בשכל, ומה שמתחשק לנו ברגש - הם בדיוק אותו הדבר. במציאות היומיומית זה לא תמיד ככה. זה בריא לאכול ירקות, אבל בא לי המבורגר. זה בריא להיות חכם בשמש, אבל אין לי חשק לשים קרם הגנה. וגם התחום הערכי יש התמודדויות. כי לפעמים בא לנו ללמוד תורה, ולפעמים פחות. לפעמים קשה להתחבר לתפילה, להיות נחמדה לחברה, להשקיע בלימודים. לפעמים רק בא לי לכרסם חטיף, לשכב על הספה ולצפות ביוטיוב..

במציאות של היום אפשר לדעתי להתייחס למשפט שהבאת באופן הבא: יש רמות שונות של ידיעה. של הכרה.

- יש לדעת "על משהו" (למשל: סיפרו לי שהיה שיטפון בספרד, אני עכשיו אני יודע על זה).

- יש להבין לעומק משמעות של משהו במישור השכלי (כחוקר שיטפונות באירופה אני מבין בדיוק את הגורמים וההשלכות של השיטפון הזה בספרד).

- יש להרגיש ולחוות באופן אישי אירוע מסוים (נסחפתי בשיטפון בספרד! זה היה מזעזע ורטוב).

ככל שאנחנו "זוכים" ליותר רבדים של ידיעה, החוויה שלנו שלמה יותר. אבל תחשבי כמה שנים לוקח לחוקר שיטפונות להיות כזה מומחה בתחום שלו, עד שהוא מבין לעומק את כל ההיבטים של שיטפון. ועכשיו תחשבי על התורה, שהיא דבר עצום שמקיף את כל הקיום. קשה לתפוס אותו בכלל. זה לוקח הרבה שנים של התמדה ולימוד והשקעה כדי להתחבר אפילו לחלקים מעטים ממנה.. הן במישור השכלי-הטכני, והן במישור הערכי והרגשי. זה תהליך ממושך, וכל אחד חווה אותו באופן שונה לגמרי.

אז מה זה אומר בפועל? מה אנחנו יכולים לעשות כדי להגיע למצב הזה של התלהטות והכרה עמוקה בערך שיש בתורה?

1. אמונה וביטחון

מובטח לנו כיהודים שלכל אחד מאיתנו יש את החלק שלו בתורה. זה אומר שאפשר לוותר על החשש והלחץ. לא יהיו פספוסים. ככה או אחרת נגיע לשם, וניהנה ממה ששלנו.

2. מה שמתאים לי עכשיו

התורה היא גדולה, אבל יכולה להיות גם קטנה. היא יכולה להתאים למידות שלנו. תחשבי למשל על ילד בן 5. איך הוא מתחבר לתורה? איך הוא בכלל יכול לקיים אותה? בדברים שמתאימים לו. אם למשל ההורים קוראים איתו בכל לילה קריאת שמע - זו תורה. אם הוא חובש כיפה בגן - זו תורה. נכון שהוא עדיין לא צם ביום כיפור (ואפילו אוכל חטיפים!), ולא מתפלל "כמו בנאדם", ובאופן כללי עושה הרבה שטויות. זה לא אומר שהוא לא מחובר לתורה. הוא מחובר - בהתאם למי שהוא. ובהמשך הוא יהיה מחובר עוד יותר. ככל שהאדם גדל ומתבגר כאדם, והכוחות שלו והשכל שלו והניסיון שלו גדלים, כך ממילא יש לו יותר יכולת להתחבר גם לחלק שלו בתורה. לכן כשאנחנו לומדים מתמטיקה ואנגלית ואפילו קרב מגע או שחמט, זה לא "על חשבון התורה". זה מסלול מקביל. כי הלימודים האלה והעיסוקים שלנו במישורים שונים - מגדלים אותנו. והגודל הזה יאפשר לנו להתחבר לחלק גדול יותר בתורה שלנו.

3. כלליות

זה מושג קצת מורכב להבנה, אבל בפשטות: התורה היא הכל. ולכן ההשתוקקות לתורה היא במילים אחרות התחברות לכל מה שקיים בעולם וביקום. אם העולם הוא הצגת תיאטרון, התורה היא התכניה, והתסריט, ונחיות הבימוי. עם העולם הוא עוגה, התורה היא המתכון והוראות ההכנה. אם העולם הוא מכונית, התורה היא המדריך למשתמש, שמגיע כמובן עם כל מכונית (ספר רכב"). אז רוב האנשים לא קוראים אותו, כי המכונית עובדת. מסובבים מפתח, ונוסעים. אבל כל מי שמבין במכוניות ואוהב מכוניות, כמובן שהוא קורא כמה פעמים את ספר הרכב, ונכנס לאתרים של מומחים, ומתייעץ עם המכונאי במוסך, והוא נהנה מכל שניה. הוא מפיק מהמכונית שלו הרבה יותר. במובן הזה ההתלהבות מהתורה היא בעצם היכלת להבין את עצמנו ואת מה שקורה סביבנו באופן הרבה יותר צלול. ב HD. ולכן אדם כזה נורא מתלהב! הוא אומר: יואו! אנ'לא מאמין שיש לי את היכולת הזאת לחוות את העולם באופן כזה! ככל לדעתי אפשר להבין את אותה תחושה של התלהבות מהתורה. היא ערוץ מאוד מדויק שמאפשר לנו להבין את העולם ואת עצמנו טוב יותר, וככה גם להפיק מהעולם ומעצמנו - את המיטב.

מאוד מוזמנת להמשיך לחשוב איתנו ולשתף בכל נושא! אפשר כאן באתר בשאלה חדשה:

makshivim.org.il/ask-away

וגם במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298.

בהצלחה!

אוהד

מוקד חברים מקשיבים