מרגיש מדוכדך, ולא יודע למי לפנות

שלום לך.

מבין השורות עולות תחושה של עצבות, פחד ובלבול. דיכאון הוא רגש שעלול לשבש את סדר היום ולעיתים אף עלול לסכן חיים. מצד שני, אנחנו מודעים לכך שמישהו מקצועי צריך לעזור לנו אבל לא יודעים מי יעזור לנו וגם למה זה קורה לנו. שאלתך היא הזדמנות מצוינת לחשוב איך מתמודדים עם דיכאון ועצב עמוק ומצד שני מה עושים אתו?

חור שחור

דיכאון הוא מצב נפשי שאינו קבוע. לעיתים מבקר ליום יומיים וחולף ובמקרים חמורים יותר, לוקח לו חודשים לעזוב אותנו. כפי שתיארת היטב, מתוך מילותיך שלך, יש תחושת עצבות וכבדות. דברים שנהנינו לעסוק בהם לא מרגשים אותנו, ולכן למשל ציונים טובים לא מעניינים אותנו. אין כוח בכלל לכלום, אין סבלנות. המיטה הופכת להיות מקום שהייה כמעט קבוע והסבל הנפשי והפיזי הולכים ומתגברים.. זה מלווה כבר חצי שנה ולא טוב לנו, אבל למה זה קורה בעצם? ואיך מבדילים בינו לבין עצב?

משהו אוכל אותך

בגיל 17, זה טבעי להרגיש עצבני ועצוב. אנחנו עוברים טלטלות, בונים את עצמנו. כל מה שמוכר לנו והיה ברור מאליו, ממש לא ברור מאליו. למה? כי אנחנו זקוקים למשמעות שיקשר אותנו. למה שנמשיך ללמוד למבחנים באמת? ואם זה לא חשוב, אז טבעי שציונים מעולים לא מעניינים. כפי שאמרת, מרגיש בעצם "מבולגנים", סגורים. אטומים. "זה פשוט ככה" זו ההגדרה המדויקת לרגשות שעוברים עלינו בזמן הזה. חלק טבעי מהליך ההתבגרות שלנו, שגורם למצבי רוח משתנים, התכנסות בתוך עצמנו כדי לבנות את הזהות שלנו כבוגרים בצורה בטוחה יותר. אבל! כשזה כל הזמן ככה, אז זה כבר דורש התייחסות. כלומר-יש מצב שאתה פשוט מדוכדך, יום יומיים ואז אחרי זה משהו אחר משמח אותך וזה אפשרי אבל מצד שני-אם הדכדוך הזה נמשך ברצף של שבועות, וכל יום, כל לילה הרגשות האלו מלווים אותך.. יש חשש שזה דיכאון. אז כפי שהיטבת לומר-יש מצב שצריך פסיכולוג אבל בעצם איך מגיעים אליו? מרימים טלפון?

מצד אחד, הגיוני שאתה וההורים ב"כאסח" בתקופה הזו. המצב רוח שלך שמתסכל אותם ומצד שני שאתה מרגיש שהם לא מבינים אותך יוצרים חומה. ובכלל-גם אם הם ירצו לעזור לך, הרי פסיכולוג נשמע ממש יקר! ובכל זאת אכפת לך. מצד שלישי-אתה מבין שזה לא יכול להימשך כך.

אז מה אפשר לעשות? איך נוכל לסייע במקרי דיכאונות חוזרים כשבמקביל מפחדים לגשת לטיפול? הנה כמה רעיונות וכיוונים למחשבה שאת יכולה לשקול ולבחון

1. שיתוף דמות קרובה-העזרה הכי טובה שאיננו חושבים עליה לפעמים היא דווקא דמות קרובה. כזו שמצד אחד מכירה אותנו ואת טיבנו, ומסוגלת לתמוך בנו תוך הכלה של המצב רוח. זה יכול להיות דוד, דודה, סבא או סבתא, מדריך, מחנך או חבר קרוב. כמובן, זו יכולה להיות כל דמות אחרת בחייך שמכירה אותך ומאפשרת לדבר בחופשיות מבלי לפחד מביקורת או סטיגמה בעקבות התחושות. השיתוף בתסכול הרגשי, ברצון לפתור את זה יכול להוריד מהמעמסה הנפשית ולהפחית אותו, לתת לך מקום של אור וגם לחשוב על פתרונות יצירתיים איך לשפר את מצב הרוח.

2. פנייה ליועצת-הבנת כבר היטב שצריך עזרה. יועץ או יועצת בבית הספר הם דמות מקצועית שטוב לפנות אליה. קודם כל, הם יכולים לנסות לפתור את זה לבד, איתך באופן אישי בתור התחלה. להם יש את המקצועיות ואת הניסיון לדעת האם זו עצבות רגילה או משהו יותר עמוק. במידה וכן צריך פסיכולוג-הכל יהיה באישור ובידיעת הוריך. אין צורך לדאוג לכסף מפני שטיפול פסיכולוגי הוא כיום חלק משירותי קופות החולים, במחיר מסובסד ומוזל ואין חובה לפנות לאדם פרטי מלכתחילה. כך שבעיית הכסף נפתרה.

לסיכום: תיארת בשאלתך באופן מאוד מפורטת את תחושת הדיכאון והעצב שמלווים אותך והרצון לפתור זאת באופן מקצועי. ראינו שמדובר בנושא שחשוב לטפל בו, וסקרנו כמה כיוונים לפעולה שיכולים לעזור: שיתוף דמות קרובה ופניה ליועץ.

בכל מקרה, אתה מוזמן כמובן לשוב ולפנות גם אלינו בטלפון 8298* או בווצאפ 0524683927. אפשר גם בשאלה חדשה באתר: makshivim.org.il/ask-away. נשמח לדבר איתך, לשמוע איך הולך, ללוות ולסייע!

בהצלחה!

שירה

מוקד חברים מקשיבים