תרדמת

איננו יודעים ואיננו יכולים להבין את דרכי ה' ומחשבותיו: 'כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי'.
המשנה אומרת שהעולם נידון בטוב, ואולם אנו רואים שיש גם רע, אלא הכוונה היא שיש טוב אמיתי שאינו מושג לנו תמיד, ולעיתים להיפך: מה שלנו נראה רע הוא טוב עבורנו.
דוגמא לדבר רק כדי לסבר את האוזן:
הורים נותנים לילד קטן שנגע בחשמל מכה על היד. מבחינתו זה רע. הוא לא מסוגל להבין זאת, אולם בוודאי שהמעשה וב ונועד להצילו.
הקב"ה נותן לנו ניסיונות וייסורים, ואיננו מבינים את תכליתם. לעיתים מגיעים למצבים קשים שאפילו איננו יודעים מה נכון להתפלל. במקרה הטוב אנו יודעים מה אנו היינו רוצים, אולם האם זה באמת מה שטוב ונכון לעשות?
אנו מאמינים בני מאמינים שהקב"ה יכול להפוך את כל המציאות בבת אחת. אין לו שום מניע ומפריע. אולם לא בטוח שזה מה שנכון לעשות.
הגמרא מספרת סיפור על אדם שאשתו מתה ר"ל והיו לו ילדים קטנים נעשה לו נס וצמחו לו כמין דדיםם והניק אותם. יש שתי לישנות: דעה ראשונה בגמרא אומרת כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כ"כ על טבעי שאיש יניק את ילדיו, ודעה שניה אומרת כמה קטן הוא, שהיה זקוק לכזה נס.
בוודאי שהקב"ה יכול לעשות נס שאדם זה יתעורר מיד, למרות דברי הרופאים, אולם לא רק שלא תמיד זה טוב לו באמת, אלא לעיתים זה אפילו לא מלמד על גדולה.
במאמר מוסגר ראוי להעיר כי רק הקב"ה דן וקובע לחיים ולמוות וראיתי במו עייני פעמים רבות מספור שרופאים בכירים מאוד העריכו שלא מדובר בשום דבר רציני ולבסןוף האדם נפטר ר"ל ממחלה או שהעניינים מאוד הסתבכו, ולהיפך, רופאים בכירים ומנהלי מחלוקות שאמרו שממש אדם פלוני לקראת סופו והוא זכה לחיות עוד ועוד, ללמדך שהחיים לא בידם. הם (ועוד אחרים וטובים) עוזרים לאיכות החיים, ולטיפול בהם, אבל אף אחד לא קובע ממתי ועד מתי יחיה האדם.
אנו אומרים בכל יום 'קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה' ושואלת הגמרא למה פעמיים לקוות אלא האחד הוא לפני התפילה תקווה לה'. תתפלל. תפעל טוב, והשני הוא אחרי התפילה, גם אם חלילה התפילה לא התקבלה כעת עדיין תקווה אל ה'.
עליך להאמין שבאמת הקב"ה יעשה טוב לאדם זה, ולפעול לכך. טוב לקבוע לימוד תורני, להקפיד על שמירת הלשון, לדבר דברי טוב האחד על השני, להתחזק באהבת הרע, ובמצוות שבין אדם למקום, ומעל הכל עלינו להבין ולהפנים שבעצם בכל יום אנו אומרים מיד בבוקר שאנו עתידים למות: 'ואתה משמרה (=משמר את הנשמה) בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא', היינו שהקב"ה ייקח את הנשמה וישמור אותה אצלו ואז יחזיר אותה.
מתי זה יקרה איננו יודעים, ואין זה משנה באמת. עלינו להבין שיכולת השליטה שלנו לא קייימת בכלל בציר הזמן, אלא בציר המשמעות. אנו יכולים לחיות זמן רב אבל לבזבז ולכלות את חיינו ולמעשה לרוקן אותם מכל דבר בעל משמעות, ומאידך, ייתכן שיחיה האדם זמן קצר מאוד, אבל יטביע את חותמו בעולם. כל מעשיו יהיו משמעותיים וטובים.
מציאות כזו שאנו נפגשים עם חידלון של אדם חי, אבל שלא מסוגל לעשות כלום בפועל חייבת לדרבן אותנו לפעול למען החיים. לנצל את הזמן. את הרגע. לנצל את היכולת לפעול ולצקת תוכן של טוב לחיים כולם,
ובעזרת ה' הקב"ה ישלח רפואה שלימה לחולה זה בתוך שאר כל חולי עמו ישראל ברחמים רבים במהרה,