שאלה
מתי אדם חייב להתפלל תפילת הדרך, והאם יכול לאמרה בביתו, או דווקא בדרך?
תשובה
בס"ד
את תפילת הדרך צריך לומר רק אם מתכוון ללכת פרסה ובימינו אם נוסע לכל הפחות 72 דקות. ואם נוסע פחות זמן אינו חייב להתפלל.
את תפילת הדרך צריך לומר כשהחזיק בדרך, ואמנם החיד"א בספרו מחזיק ברכה (סימןק"י) כתב שאפשר לאמרה גם כשהוא בעיר מתכונן לנסיעה.
בנוסף לכך הובאה בשולחן ערוך סברת מהר"מ מרוטנברג (שו"ע או"ח ק"י) שאת תפילת הדרך הפותחת במילים "יהי רצון.." צריך להסמיך לברכה אחרת, כברכה על פרי ואכילה בסמוך לתפילת הדרך, וזוהי המלצה ולא חיוב.
אמנם יש אומרים ששיעור פרסה לחיוב תפילת הדרך נאמר דווקא בדרכים רגילות אבל במקום המוחזק כמקום סכנה צריך לומר את התפילה גם בפחות מפרסה.
עוד אומרים שבימינו כל הדרכים בחזקת סכנה מפאת תאונות הדרכים.
למעשה: אדם שעומד לצאת תוך שעה לאחר תפילת שחרית, מנחה או ערבית, יאמר את תפילת הדרך באמצע ברכת "שומע תפילה"- לפני "כי אתה שומע תפילת כל פה.." וגם אם יצא לדרך זמן רב יותר לאחר התפילה אך מתכונן בזמן זה לנסיעה יאמרה בתפילה.
אם לא אמר את התפילה באמצע תפילת העמידה, יאמרנה מיד בצאתו מהעיר.
במקום סכנה יאמר את התפילה גם אם נוסע פחות מ72- דקות.
ולעניין חתימת הברכה; מן הדין צריך לסיים בא"י שומע תפילה, אבל נהגו לומר בלי שם ה' אלא "ברוך שומע תפילה"