שאלה
בהרצאה "לבטל את הכישוף" כבוד הרב מסביר שעל מנת לצאת מהתפיסה השגויה צריך להתפלל בדמעות ובתפילות לצאת מהמקום שאנחנו רוצים לצאת ממנו. כרווקה בעולם החילוני אני מבקשת מהשם לא מעט לצאת מהמקום הזה ולהגיע לזיווג הנכון לי. הייתה לי דרך ארוכה לעשות ולתקן דברים ולהוציא מעברי תפיסות שגויות וקלקולים. לצערי הזיווג עדיין לא הגיע, בשלב מסוים גם הניסיונות הפסיקו להגיע. אני נמצאת בתקופה ארוכה שלא קורה בה כלום בנקודה זו. אני מתפללת להשם שיקרב אליי את הזיווג שלי, ושיראה לי את הדרך הנכונה להגיע למקום הזה וללמוד מה עוד אני צריכה לתקן בדבריי, הבעיה שלי היא שככל שאני מתפללת על נושא מסוים ומבקשת עליו בדמעות וממקום של כאב, המקום הזה כואב עוד יותר. אני נמצאת באמונה שלמה שהוא יגיע והתקווה לתיקון שיהיה לכל הקלקולים היא היחידה שמחזיקה אותי קדימה מלא להתייאש. אך האם זה נכון להמשיך ולהתפלל ולבקש על נקודה כואבת? האם זה לא מה שמגדיל את הכאב? האם זה לא מעצים את החוסר? איך אפשר לבקש ולא להגדיל את החוסר של האין?
תשובה
נשמה יקרה,
גם תפילה צריכה להיות מדודה. בהתמדה יום מידי אבל בלי כעס ודחיקת השעה. מצד אחד להאמין שמה שאת רוצה גם השם רוצה והתפילות בוודאי מצטברות ועוזרות, ומצד שני להאמין שכל עוד לא נענית כנראה עדיין לא הגיע הזמן והכל לטובה. ארחיב קצת את הדיבור בנקודה זו: מיסודות אמונתנו היא האמונה, שכל מה שה' עושה איתנו הכל בהשגחתו הפרטית ולא במקרה, חלילה. והכל מכוון ממנו ממש לטובתנו הנצחית.
למרות הכל – ה' בעצמו המציא לנו את דרך התפילה ואפשר לנו לפנות אליו ולבקש ישועה. כל עוד לא התפללנו – בוודאי כל מה שקורה הוא לטובתנו. אחרי שהתפללנו – ייתכן שגם הנהגה אחרת תהיה לטובתנו. אם אדם חולה – ה' רוצה לקרב אותו אליו על ידי מחלתו, או לכפר עוונותיו וכדומה. אבל אם יתפלל להבריא – ייתכן שקרבת אלוקים וכפרת עוונות שהייתה נדרשת על ידי חוליו – תבוא מעתה על ידי תפילתו, ועל כן גם אם יבריא זה יהיה לטובתו. מה שלא היה נכון לפני שהתפלל.
וכך מתבארים דברים עמוקים אלו בדברי רבי אברהם בן רב נחמן: "ועניין התפילה על צרכי הגוף עיין בהלכות עירובי תחומין הלכה ג' ובהלכות מילה הלכה ה' אות ד' ואות ה'. והמובן מדבריו הקדושים בדרך כלל, שאף על פי שכל הצרות והייסורים אשר ישלח ה' יתברך על האדם, הכל הוא כפי אשר ייטיב לנשמתו לעד ולנצח, אבל על פי רוב יכול להיות שכל זה הוא כפי שלא התפלל עוד על זה (או שלא הרבה על זה בתפילה), אבל בעוצם התיקונים הנעשים על ידי תפילתו, יכול להיות שיתהווה אצלו כלי, עד שיהיה ביכולתו לקבל מאיתו יתברך גודל חסדו ורחמיו המרובים, עד שלא יזיק לו עוד ישועתו בגשמיות להצלחת נפשו ברוחניות, ולא יהיו נחשבים עוד לשני הפכיים גם לחיוב דעתו יתברך, כי את שניהם יהיה ביכולתו לקבל אחר כך כפי התיקונים שיהיו נעשים על ידי תפילתו או על ידי השמחה והמחאת כף וריקודין, או על ידי התקשרות לצדיקים ותפילת הצדיקים ושאר המתקותיהם (לכפר העוונות ולהושיענו בכל הישועות) או על ידי שאר העצות המובאים בדברי אדונינו מורינו ורבינו ז"ל, אשרי שיאחז בהם. (ולפעמים אינו תלוי בזה, ולכן אין מה להרהר, חס ושלום, על כל צרה שלא תבוא, אפילו אם הרבה בתפילה וכיוצא, כי בוודאי בוודאי הכל לטובתו והצלתו הניצחית, אשר סוף כל סוף יאמר על כל זה: "אודך ה' כי אנפת בי" וכמובא בהלכות נשיאת כפיים הלכה ד' עיין שם" ("כוכבי אור", "אמת ואמונה" אות ט'). כללו של דבר – תפילה תמיד עוזרת, ואם לא נענים – חוזרים ומתפללים, אבל מתוך הכנעה ובקשת רחמים ולא ברוגז ומתוך כעס.
ובכלל חשוב להרחיב את הדיבור מה זה בעצם אמונה?
כשמסתכלים על החיים שלנו, איש אינו יודע מה ילד יום. המציאות כולה, הכללית והפרטית, לוטה בערפל של חוסר וודאות. כפי המבואר בספרי רבינו לחושך זה יש תכלית מדויקת מאד: להאמין בה' גם בתוך התהומות הכי עמוקים. להמליך אותו גם על מחוזות הספק, הריקנות, העליבות, העצבות.
וכך כותב רבינו בתורה ז' ליקוטי מוהר"ן חלק ב' : "כי מי שיודע קצת בידיעתו יתברך, הוא יודע שעיקר התענוגים והשעשועים של ה' יתברך הוא רק שאנחנו מהעולם השפל הזה נגדל ונקדש שמו יתברך, וזהו עיקר התענוגים והשעשועים של השם יתברך, כמו שכתוב: "אבית תהילה מגושי עפר, מחסרי דעת, מריקי שכל – והיא תהילתך".
כי השם יתברך יש לו שרפים וחיות ואופנים ועולמות עליונים, שהם עובדים אותו יתברך, ואף על פי כן עיקר התענוג והשעשוע שלו – כשעולה למעלה העבודה של עולם הזה השפל" (סעיף ד')
דווקא האדם, כשהוא נופל ויורד למקומות נמוכים של ספק וריקנות, וגם שם ממשיך לחפש את ה' ומשתדל ככל יכול לעשות רצונו – אז דווקא הוא זוכה לעשות נחת רוח להשם יתברך ששום יצור ונברא אינו זוכה.
בכל מקום, בכל מצב, בכל זמן ובכל רגע, יש אפשרות לעשות נחת רוח לה'. גם בעבודה יום יומית לא מרתקת, גם בחיים אפורים, גם בציפייה כביכול אין סופית לזיווג או לרפואה, לפרי בטן או לפרנסה או לכל ישועה אחרת.
לעבוד את ה' אין פירושו דווקא לעשות דברים גדולים. לעבוד את ה' פירושו שאיפה שלא אהיה, יעבור עלי מה שיעבור – לא אשכח אותו. "אשרי איש לא ישכחך", מתאר הפסוק דרגה נשגבה זו. אפילו דוד המלך משתבח בכך : "כל זאת באתנו – ולא שכחנוך". עדיין אין אנו שוכחים אותך, אפילו אם אין אנו זוכים לעשות עבורך גדולות ונצורות.
רצונותינו בקדושה, הצער שלנו על ריחוקנו ממנה, כל ניסיון קטן שלנו להתגבר על העצב או הכפירה שגואים בנו, כל הדברים הלכאורה קטנים ובלתי נחשבים שאנו עושים – הם הם עבודת ה' שלנו, הם הם שותפותינו הגדולה והעמוקה בתיקון העולם במלכות ש-די.
ההכנעה, הוויתור על הרצונות שלנו, על הניסיון להבין מה קורה בעולם ומה קורה לנו, כל זה פירושו – אמונה, כל זה פירושו – עבודת ה', קרבת אלוקים, שירות לממלכת הקדושה באופן הכי נעלה.
הגלים שמשפילים אותנו יעברו ויחלפו וגלים אחרים ירוממו אותנו. ישועות מצפות לנו בלי ספק. כל מה שעובר עלינו כעת עניינו לחזק את הרצון שלנו לקדושה עד לדרגא שלא יהיה איכפת לנו יותר כלום. יעבור עלינו מה שיעבור – נמשיך לרצות, בלי להבין, בלי להקציב זמן לישועה זו או אחרת, עקשנים כמו יהודים בני אלפיים.
וכך צריכה להיות תפילתנו: "ריבונו של עולם, עזרני שהצער שעובר עלי יכניע את גאוותי, את גסותי, את ישותי, את יצרי הרעים ואת תאוותי, אבל שלא יפגע ולא יחליש את הרצון שלי לקדושה".
כמו טיפול כימותרפי, שמצד אחד עניינו להמית את התאים הסרטניים, ומצד שני שלא לפגוע בתאים הבריאים, כך גם תפקידם של כל גלי הצער שעוברים עלינו, גם בכלל וגם בפרט – להמית בתוכנו את החלק הפגוע, אבל לא להזיק לחלק הבריא.
גם אם לא רואים כלום, לא מרגישים כלום, לא מבינים כלום, אנחנו, דווקא אנחנו, נשרת את הקדושה, וזהו השירות הכי נעלה, משום שמהותו הפנימית – נאמנות בטהרתה, כי ניקו אותנו מכל פנייה, מכל הרגשה, מכל הבנה, מכל רווח אישי נמוך. ואם כן, הכל נעשה לבסוף למען שמו יתברך ולא למען שום דבר אחר.
באופן כזה - נתקן באופן הכי עמוק את כל מה שפגמנו בנשמתנו בכל הגלגולים שהיינו בעולם השפל הזה, כי גזרת ההסתרה הנוראה של פני ה' בדורות הללו תיקונה רק אמונה.
"כי סוף כל סוף יגמור השם יתברך את שלו , שיהיה בכל אחד מישראל אתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה, בכוח הבחירה וללא כל כפיה) לכסוף ולהשתוקק באמת אל האמת בכל לב ונפש , מה שלא היה עוד אתערותא דלתתא כזה מעולם. ואף על פי שמעוצם האפיקורסות והחושך ואפלה שיהיה בימים ההם כמעט שלא ידעו עוד כלל מהו האמת , אבל 'רחמנא ליבא בעי' (הרחמן רוצה את הלב), ומיד בהגיע העת והשעה הזאת ימשיך ברחמיו יתברך עזר וסיוע נפלא ונורא שלא הייתה עוד כזאת מעולם, אז יקוים "וידו אוחזת בעקב עשו", שלא יספיק זה (עשו וכל כוחות הרשע שלצידו) לגמור מלכותו, עד שיקום זה (יעקב וכל כוחות הקדושה שלצידו) ונוטלה ממנו.
"ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" (הוא מלך המשיח) , איש אשר בחכמתו העצומה והנשגבה יכניס בלב כל אחד מישראל לבל ישית את לבבו לכל המבוכות והשאלות והליצנות אשר התגבר בעולם כמעט עד אין תכלית , אבל יתגבר ויתאמץ בתפילה וצעקה ושאר העצות הקדושות , עד שיתקיים את אשר הבטיחנו על ידי החוזה : "ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם" , עד שיושלם רצונו וחפצו יתברך בבריאת עולמו, בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו" (כוכבי אור – אמת ואמונה סעיף י"ז )
חוץ מזה - בוודאי שחשוב להתפלל ולבקש על כל דבר אבל חייבים גם עזרה מבחוץ לברר איפה את תקועה. יכול מאד להיות שהזיווג מתעכב לא בגלל איזו גזירה משמיים אלא בגלל משהו שאת צריכה להבין או לעשות עם עצמך. אני ממליץ לך להשתתף באחת הסדנאות של שקוף, שעוזרות בדיוק בבירור כזה. תוכלי לקבל על כל את כל הפרטים במשרד לב הדברים 02-5667567
בהצלחה רבה וישועה שלמה בקרוב,
ארז
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם