שאלה
שלום רב,
אני באה ממשפחה מסורתית ולא דתית. לפני כשנתיים החלטתי ללכת קצת יותר רחוק ולהגיד ברכות השחר בבוקר. עד היום לא החמצתי בכוונה שום תפילה ואני אפילו נוטלת ידיים כשצריך ומברכת על השתיה ולא נוסעת בשבת. לאחרונה הגעתי למסקנה שהתפילה מהספר לא ממש יעילה לי... זה כבר נהיה עניין שאני ממשיכה להתפלל כי אני מפחדת להפסיק אבל זה לא בא מתוכי. אני כן מתפללת להקב"ה אבל במילים שלי ולא בזמנים קבועים. עניין הדת לא מושרש בנו ואני מרגישה שזה לא טבעי... מה עליי לעשות?
תשובה
לשואלת שלום רב.
את צודקת. עיקר התפילה זה שיחה עם הקב"ה, שמבטאת את הנפש שלך. כך אכן היה עד לפני כ-2000 שנה. אלא שאז התברר לחכמים שזה לא עובד. אנשים רבים לא הצליחו להתנסח ולבטא את עצמם, ומצד שני הרבה ביקשו בקשות שלא ראויות שפוגעות באחרים. אחרים ביקשו רק דברים אישיים והתעלמו מהצרכים הכלליים. לכן החליטו לנסח. קודם נתנו מסגרת כללית של תכנים, ואח"כ גם ניסחו באופן מדוייק.
זה לא צריך להגביל אותך. עדיין התפילה היא שיחה אישית עם הקב"ה בשני אופנים:
1. לומר את המלים ולמצוא את עצמך בתוכם. ללמוד היטב את תוכן התפילה, לחשוב עליה מראש ולמצוא מה במלים האלה מדבר אליך, מה מבטא אותך. התפילה כ"כ מקיפה כך שבד"כ כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו במלותיה.
2. אפשר תמיד להוסיף על המינימום את המלים האישיות שלך. את יכולה תמיד לפנות אל הקב"ה במלים שלך, לנסח את עצמך בלשונך ולפנות אליו באופן הכי ישיר שיש, כפי שאת כותבת שאת אכן נוהגת.
נראה לי שהשילוב הזה ייתן לך את ההרגשה הטבעית של השיחה עם אבא, עם הקב"ה.
אקווה שעניתי, ואם לא, תשאלי שוב.
בברכה
אפי קיציס
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם