שאלה
כיום אני כבר לא מדריך, אבל אני חושב שהשאלה עומדת בפני כל מדריך באשר הוא ואני גם רוצה שתהיה לי תשובה לענות לחניכים שלי.
לפני כניסתי להדרכה התפילה שלי היתה חוויה מדהימה, נהניתי נורא להתפלל, הייתי מצליח להתרכז מאוד וכתוצאה מכך הייתי מאריך בתפילתי פעמים רבות.
לאחר כחצי שנה בהדרכה, הגעתי למצב שבו התחלתי להתרכז פחות בתפילה ולהתפלל יחסית מהר על מנת שאוכל להשגיח על חניכי בעת התפילה (שלא ירעישו, ידברו, וכו' - כמובן שהעברתי להם פעולות על הנושא אם נתקלתי בבעיות בנושא). עכשיו כשנתיים אחר כך, כשאני מגיע לסניף אני מתפלל הרבה יותר בריכוז כשאני לא צריך להתרכז יותר בחניכים ויכול להתרכז יותר בתפילה.
לכן אני רוצה לשאול מהם הגבולות בהדרכה ובחינוך, כמה אני צריך להשקיע בעצמי ובתפילתי כשיש לי מחויבויות לחינוך אחרים, (ביחוד שברור הדבר שאם החניכים שלי ירעישו בתפילה אזי לא רק שאני לא אוכל להתרכז אלא גם מדריכים וחניכים אחרים לא יוכלו).
רציתי לשאול לדעת הרב, האם עשיתי כנדרש בכך ש"קיצרתי" בתפילתי והיכן עלי לשים את הגבול בתור מחנך בין עבודת ה' של לשל חניכי.
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
זה לא חכם לומר לך בדיעבד האם זה נכון שקיצרת בתפילה מה שהיה היה -אתה קיבלת החלטה בהתאם למציאות השבה היית נתון.
אומר לך באופן כללי:
הדבר הכי חשוב הוא [הדוגמה האישית].
כי המדריך כלפי החניכים זה דמות לחיקוי והוא משפיע על הנפש שלהם במסגרת החינוך הלא פורמאלי הרבה יותר משיעורים או מהרצאות.
כי מדריך על פי רוב הוא דמות נערצת בעיני בחניכים והם מחכים למוצא פיו והם גם מחקים את התנהגותו.
הם בוחנים את סדרי העדיפיות שלו האם הוא ילך להתפלל בציבור ויעזוב את הקומזיץ? האם הוא יגיד דבר תורה או יעשה להם חידות ברמה ?עוד ועוד.
דע לך כי ההשפעה של החינוך הלא פורמאלי חזקה יותר מהחינוך הפורמאלי ולכן דווקו בסניף יש להרים את הרמה ולהציב רף גבוהה .
בברכה,
עוזיאל
.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם