תמר בן אליהו הי''ד - זו משפחה של הרב?

בס"ד

אני עונה לך ועיני דומעות. זו היא. וזה קרוב כל כך וכואב כל כך במיוחד שאתה מרגיש שזה חלק ממך. חלק ממך שנשרף בשריפה הזו שהיתה בירושלים. בהרס הגדול שנהרס שם.

זה עמרי שאחרי שנפצע קשה במהלך השירות הצבאי שלו - קם והקים במדבר חווה פורחת, הקים חיים במקום שמם עם רגל קטועה. הכל במו ידיו. בלי פועלים ערבים. ציונות של ממש.

והיא - תמי שגדלה שם, היא פרח של ממש שגדל במדבר. שירתה בירושלים ונרצחה על ידי פרא אחד. שליח של אומה פראית שרק המדבר השמם מתאים להם.

אלה אנשים שקשה להם לראות איך המדבר פורח.
קשה להם לראות איך ירושלים נבנית.
קשה להם לראות אנשים בונים ושמחים ועושים.

"וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן" - בראשית פרק טז יב.

אלף שלוש מאות שנה שהם היו בארץ ולא נשאר כאן כמעט עץ אחד ירוק. הכל הם קצצו ושרפו ופיחמו. הכל היה מרמס לרגליהם. הכל נאכל על ידם.

הפכו ארץ פורחת לשממה. ארץ זבת חלב ודבש למרבץ תנים.
הם אוהבים שממה.
הם מעריצים את החרב.
נקמת דם בשבילם זה כבוד.
היא חלק מהדת שלהם.
מהריקודים שלהם.

כל רוצח אצלהם הוא שהיד. ככל שהוא רוצח יותר הרבה ושורף ופוצע יותר אנשים חיים הוא יותר,,, קדוש.

לכן הם מוסיפים עוד ועוד חומר נפץ למטען כדי שעוד אנשים יבערו באש. הם מוסיפים עוד ועוד מסמרים וברגים. כדי שעוד ועוד ילדים וילדות נערים ונערות, גברים ונשים יהרגו ויפצעו ויהיו נכים לכל ימי חייהם.

כשזה כל כך קרוב - מרגישים יותר את הכאב. ועוד פעם מתברר לנו שאת החלאה הזו צריך לגרש מהארץ הזו לכל הרוחות. לא נטמא את הידים שלנו בדם שלהם - רק להעיף אותם למדבר שממה - שם מקומם.