תמיד דאגתי לשמור על עצמי ועכשיו אני פוחדת שלא אדע איך מתחילים קשר??

שלום
קודם כל ונגיד את זה באופן הכי פשוט שיש:
יש לך את כל הסיבות שבעולם להיות גאה בעצמך ועד הסוף!
בדרך כלל אנחנו בורחים מפירגון עצמי כמו מאש כי מה אנחנו גאוותנים וכו´...אבל במקרה הזה, את באמת יכולה ללכת עם תחושת הח"ח הזו עד הסוף.
צלחת את המסע והגעת למקום ולזמן הנכונים עם כל כוחות הנפש והחומרים שמהם אנחנו בונים את הקשר העתידי.
במידה ויזדמן לך באחד מהערבים לטייל בגן סאקר על השביל הראשי (בשבילים לכיוון עמק המצלבה ממש לא מומלץ לבת לעשות ג´וגינג לבד) את יכולה להתקל בזוגות כאלו, שאת קולטת שעוד שניה והם טובעים בפדיחות של עצמם.
בדרך כלל הבחור יושב בצד הימני של הספסל (מרכז, הר המור, בית אל ושות) הבת יושבת בצד השמאלי (מכון טל, מדרשת הרובע, מעמקים וכו´) ועוד שניה נראה ששניהם הולכים ליפול מהספסל מרוב ´לא נעים´ כזה. פלא שהיא בכלל מצליחה לשמוע אותו ממרחק כזה.
אבל מה הפאנצ´ליין בכל הסיפור הזה?
שההתפדחות הכללית הזו, הביישנות הזו, ההססנות הזו, זה הדבר הכי מדהים שיש בעולם.
לא יצא לי להאזין אבל נראה לי שאם נשתוק רגע אז נשמע את הלב של שניהם פועם בעוצמת דיצבלים של קטר.
הם מתרגשים מעצם המעמד, גם להם ממש כמוך אין כל כך מושג מה לעזאזל הם הולכים להגיד עכשיו בפגישה וזרימה מבחינתם זו מילה שמתקשרת למים, לאו דווקא למין השני ויודעת מה? אין לך מושג כמה שאנחנו צריכים לקנא בהם.
אל תטעי, אנחנו לא מדברים כאן על עבמי"ם שבמקרה נחתו לעולם.
אני מניח שאם נסתכל בקורות חיים של הבת, נגלה שהיא הייתה קומונרית דומיננטית באחד מהסניפים ושהיא דיברה בישבצי"ם אז כולם כולל כולם הקשיבו לה.
הבן יכול להיות מדריך לשעבר ואחד שכל ההווי הישיבתי שלו היה תלוי בו ועדיין, מה לעשות, כל הסיטואציה הזו שהיא מביכה מטבעה, שהרי נפגשים להם שתי נשמות שלא מכירות אחד את השנייה מתוך מטרה לבנות משהו משותף, נדמת להם כדבר מפחיד כמו חציית ים סוף רק בלי גלגל הצלה.
ובאמת שאין ערך לתמימות הזו.
עכשיו, החשש שלך, האיך אני אעבור את זה, זו התחושה הכי טבעית שיש בעולם ואם תשאלי את החבירות שלך תגלי שאת לא לבד.
בדברים האלו יש מספיק מדריכים ורבניות שיש להם עצות שיהפכו אותך למומחה בתחום בצורה כזו שגם אם תחליטי להפגש עם קיר בטון, עדיין תוכלי לשנח"ש איתו אל תוך הלילה ולהגיד שהייתה לך יופי של פגישה.
שתיקות מביכות, מילים שאובדות, מה הוא יחשוב וכו´...באמת שאין חדש תחת השמש ואני גם בטוח שאת מכירה חבירות או בנות שיש להם יותר ניסיון בתחום.
לגבי הזיווג שלך והדרכים להגיע אליו. נראה שמעולם המשפט "הרבה דרכים למקום" לא תפס יותר מכאן.
אנחנו מחוייבים על ההשתדלות והכוונה והקב"ה מחויב לתוצאות.
את יכולה לשדר לחבירות שלך שאת רוצה כבר להכיר מישהו, את יכולה להגיד למשפחה שלך ואת יכולה גם ללכת לפי האסכולה הישנה, אמנם יש כאלו שייקחו על זה כסף אבל מזה 5000 שקל בשביל מישהו שתוכלי לאהוב? (יש בנות שיגידו לך שיש בנים שגם חצי שקל הם לא היו משקיעים עליהם והפוך אבל בדרך כלל אנחנו יותר אופטימים מזה).
אחת מהסגולות היותר ידועות למציאת שידוך, לא כ"כ מוכרת וגם די בודדה, נאמרה בזמנו מפי אחד מהמקובלים היותר גדולים המתקרא דוד המלך.
"קרוב ה´ לכל קורביו לכל אשר יקראו באמת".
פשוט תתפללי. ושיגיע ה´בעתו ובזמנו´ שלך אז זה יגיע.
ישנו הסיפור הידוע על הזוג שממש בחופה, הבעל המוכשר שלנו שכח את הטבעת וכולם מתפדחים ולא נעים.
כל האורחים מסתכלים, הכלה נהיית אדומה ולא מהחום, ובסוף הלכו לבית לחפש את הטבעת האובדת.
אחרי שעה שעיכבו את כולם אמר הרב, שעכשיו עכשיו, משמיים זה הבעיתו ובזמנו והזמן שהוכרז משמיים נקבע לרגע הזה.
לגבי הבחור שאת מאוהבת בו והרגשת התקיעות.
קצת מטומטם לבוא ולהגיד לך: תעשי לעצמך באמת טובה ותרדי מזה, כי לא מדובר כאן במהלך לוגי אלא במשהו רגשי שקשור ללב שלך.
אבל במקום לרדת מזה בתור אחת שרואים מהמכתב שלך כמה אמונה יש לה, למה שלא תנסי ללמוד ולחיות יותר את כל העניין של האמונה הפשוטה ואת זה שאם הקב"ה היה חושב לנכון שהבחור ההוא אמור להיות בעלך, אז מטבע הדברים הוא כבר היה מסדר את הדברים אחרת?
בטח שאת כותבת שברוך ה´ הצלחת לשמור, אז מה נראה לך, שאת תקריבי בשביל הקב"ה ובתמורה לכך תפספסי את המכסה שלך?
לא נשמע סביר.
אהבה היא כמו אש, דבר שהרבה פעמים אנחנו שוכחים למה ומאיפה זה התחיל בכלל ואחר כך לך תמצא מטף בשביל לכבות אותה.
אז פשוט תנסי ללכת לשורש, להתחלה, ולאט לאט לראות איך את יכולה לתת ללב שלך בביסים קטנים את הרעיון שמה שהכי מתאים לך אי"ה שייך לך ורק לך.
והכי חשוב: ברוכה הבאה לעולם.
נשימה ארוכה ופתאום את כבר שוברת ת´ראש אם תלכו על שלהבת או על ´לכתחילה´.
חוצמזה, בהנחה שאת לא הולכת לצאת עם קופים, מקסימום קבלת כוס קפה בחינם, כמה רע זה כבר יכול להיות?

כל הישועות!

חברים מקשיבים