שאלה
1.אם אנו קוראים בגמרא אין שום עמ' או דף בלי וויכוחים ואמרו שהרמב"מ לשיטתו הבאה: "כל הלכה שיש בה מחלוקת כיצד לנהוג- סימן הדבר שאינה מסיני והיא נתחדשה ע"י חכמים", -- וגם אין דבר שמובא בלי האומר כגון: "חכמים אמרו" ו- "רבי אמר" ו- "אמר ריש לקיש", - אז יוצא מכאן שהכל (כל התושב"ע)- דברי חכמים הוא—ולא דברי הריבון וזה הסקתי מהרמב"ם לשיטתו.
אז למה אני יסמוך על דברי חכמים, בלי העובדה שאוכל לבדוק את דבריהם, הרי כתוב במשלי ע"י הנחכם: "פתי יאמין לכל דבר" – ומכאן צריך לתת הוכחות לכל דבר (לפחות לפי 13 המידות שהתורה נדרשת בהם) כולל לנכונות התושב"ע. וגם אשאלך ואל תענה מהר על השאלה הבאה: אם היו אומרים לך כך: אם ימצאו טעות בגמרא- עם הוכחות מוצקות והכל,ותודה, אז אתה תמשיך להאמין בה או לא? או שתגיד שאנחנו "קטנים" מחז"ל שכל מילה שלהם נכונה וגם אם הם טעו? נא הסבר ותן גם את דעת חביריך בנידון, באם היא שונה משלך.
ועוד שאלה: איך הגיעו למחלוקות בהלכות?, אם כל אחד קיבל מאבותיו ומרבותיו.......... עד אלינו וכולם טוענים שקיבלו ממשה רבנו בהר סיני, אבל בו זמנית יש הרבה מחלוקות ביניהם.
תשובה
שלום רב:הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה מחלק בין פירושים מקובלים מפי משה ויש להם רמז בכתוב ודינים שנאמר בהם הלכה למשה מסיני שבשני החלקים הללו אין מחלוקת. לעומת זאת דינים שהוציאו דרך סברה אכן בהם תיתכן ותהה מחלוקת. אך צריך לדעת שכוחם של החכמים לחידושי הדינים מכוח סברה הוא כוח שניתן להם ע"פ ה' כפי שכבר כתבת שהתורה ניתנה להידרש ע" י"ג המידות.ולהיפך מטענתך, בזה התורה בעצם מעניקה לחכמינו ז"ל את הכוח לפתח ליצור ולהבין במסגרת התורה
מיכאל ברום.