שאלה
שלום רב.אני בן 27 ואני בא מבית דתי,הייתה לי תקופה של חלישות בדת (אך לא לגמרי חלילה) ועכשיו אני חוזר ומתחזק ,אם כי עדיין יש לי כמה מכושלים בדרך,אך אני לא מוותר-כי שערי תפילה אינם ננעלים ולא על זה רציתי לשאול.
כיום אני מבין ויודע יותר ממה שהידעתי לפני.
אני נמצא במקום עבודה (זמני) שיש שם אנשים שרואים פשוט איך יצר-הרע מכשיל אותם וכמו שכתוב ב'מסילת ישרים' פרק ה : מראה להם שעמוד זה אדם ואדם זה עמוד". כלומר הם אפילו מביאים "ראיות" מדברי חז"ל איך דרכם הלא נכונה היא ה'נכונה'. 'עיוורים'.
עכשיו השאלה שלי : אם אני,למרות שאני לא שלם במעשי,אך אני מרגיש שאני יודע מה שהם לא יודעים.וכואב לי מה שקורה.האם אני יכול להוכיח אותם? אינני בדרגה של אהרן הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום ומקרבן לתורה.אם בדרגתו של החפץ החיים המדריך איך לדבר ללא לשון הרע ורכילות,אך המטרה איך להסתכל במבט כוללני ללא נגיעות אישיות.אבל כשרואים עבירות בפרהסיה זה פשוט מקומם,נכון שאני גם לא מקפיד (עדיין) על הכל כי יש עדיין הרבה שאני לא יודע או לא יכול,אבל...
פעם אחרונה שניסיתי להוכיח מישהו על מעשיו,מתוך בערה פנימית, לאחר כמה זמן הוא פשוט אמר לי,בנושא מסויים:"כל עוד אתה לא מקיים את זה,אל תטיף לי".
מאז,גם אם נעשה משהו אני משתדל להעיר ב"גובה מאוד נמוך" אך השאלה איך ניתן לדעת מה הגבול?איך אני יכול להעיר אינני שלם?
תשובה
שלום לך.
אכן, בעיה גדולה היא להוכיח מישהו על מעשה לא טוב שעשה, אם אתה בעצמך אינך מושלם. לא שזה אמיתי, אבל זה מנגנון נפשי שמגן על מי שמוכיחים אותו, כך שלא ירגיש רע עם עצמו. חז"ל היטיבו לתאר זאת, בביטוי הנפלא, שכאשר היה מישהו מוכיח את חבירו, היה השני אומר למוכיח: "עד שאתה אומר לי טול קיסם מבין שיניך, הרי אתה עצמך טול קורה מבין עיניך". ובמשנה האחרונה של מסכת סוטה, נאמר כי "בעקבתא דמשיחא.... אין תוכחה". פירוש: לא יהיה אדם שיוכל להוכיח את חבירו, כי כולם יהיו בעלי עבירה...
אך יותר מזה: בשביל הרבה דברים צריך חכמה גדולה, ובמיוחד במיוחד בקיום מצוות תוכחה. צריך לדעת לדבר בלי לפגוע, בלי להתלהם, לא בפטרונות וכו' וכו'. אם אתה מכיר את עצמך, שאתה ממלא אחר דרישה זו (החכמה האנושית, כיצד להוכיח כך שדבריך ייתקבלו) אתה יכול להוכיח. ואם לא- עדיף שלא תוכיח. ואתה יכול לסמוך על מה שלימדונו חכמים: "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע"