שאלה
שלום כבוד הרב,
ברצוני לשאול שאלה כללית בנוגע לסיפורו של שמשון בספר שופטים. אני שואלת את השאלה בעקבות עבודה שאני כותבת על שמשון.
כל השנים האלו תמיד חשבתי על סיפורו של שמשון כסיפור הירואי, על גבורה של אדם שגורלו נחרץ, והוא לוקח את גורלו בידיו. למרות ההתנגדות של היהדות להתאבדות, המקרה הספציפי הזה לא זכה להתיחסות שלילית ביהדות אלא דוקא חיובית.
ברבות השנים אפשר לראות ששמשון היווה השראה לאנשים (בוריאציה קצת שונה, מכיוון שהם לקחו יותר את הצד של "לקחת את גורלי בידי" כמו שאול המלך. בחלק מהמקרים זה בגלל בעיות מוסריות של הריגת אנשים חפים מפשע עם האויבים): מצדה, ברזאני ופיינשטיין (2 מ12 עולי הגרדום), אפילו מרד גטו ורשה.
מאיר פיינשטיין כתב: "טוב למות עם נשק בידיים מאשר לחיות עם ידיים למעלה". מילותיו האחרונות של שמשון: "תמות נפשי עם פלישתים" גם מעבירות את אותו המסר: כאשר נגזר גורלי למות, עדיף שאני אבחר את מועד המיתה, ועדיף שאקבור איתי ביחד כמה מאויבי. רצוי הרבה מאד.
עם זאת, כאשר קוראים את הפסוקים יותר בעיון, רואים שהמניע של שמשון הוא נקמה. נקמה אישית אפילו. הוא רוצה לנקום בפלישתים על שלקחו לו את עיניו.
זו אפילו לא נקמה על המצב של עם ישראל, על כך שפלישתים רודים בהם ונלחמים בהם תמידית!!!! זוהי נקמה על אחת מעיניו של שמשון!!!!!
מכאן עולות לי שתי שאלות:
1. למה שמשון בחר להתנקם דוקא בעיניו? למה לא בחר להתנקם על כך שלקחו ממנו את כוחו? על כך שלקחו את מחלפות ראשו? מה מסמלות העיניים? לפני כן לא מוזכרות עיניו של שמשון כמשהו שמייצג אותו, כמו השיער..
2. הייתי רוצה עוד הסבר על מושג הנקמה ביהדות. ברור שלא מדובר כאן על נקמת דם או משהו כזה..
בנוסף, השאהידים של ימינו, לקחו גם הם השראה משמשון. האם הם רואים את פעולותיהם כמעשה התרסה נגד השלטון היהודי? או כמעשה נקמה?
תודה,
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אין מקום לדמות את מעשה שמשון למעשה שאול או סיפור המצדה.
שמשון נופל בקרב מתוך רצון לנקום באויבי ישראל. זו לא התאבדות, זו מסירות נפש במלחמה למען עם ישראל.
לשאלה על העיניים - כבר קבעו חז"ל: "שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלישתים את עיניו... (סוטה ט', ע"ב).
אפשר שהוא מבקש במסירות הנפש שלו, לכפר על חטאתו בעיניים.
לשאלה מדוע עין אחת, צריך לקרוא כמו המצודת דוד
"נקם אחת" - עוד פעם אחת אנקום מפלשתים על מה שנקרו שתי עיני.
המילה אחת מתייחסת לנקמה אחת ולא לעין אחת.
בענין הנקמה: אם נוקמים ברשעים על מעשיהם הרעים זו עשיית צדק ראויה ונכונה.
זו אף מידתו של ד' כנזכר בתהילים פרק צד (לשם קיצור הבאתי תחילה וסוף הפרק)
א אל-נקמות ד'; אל נקמות הופיע.
ב הינשא, שופט הארץ; השב גמול, על-גאים.
ג עד-מתיי רשעים ד': עד-מתיי, רשעים יעלוזו.
ד יביעו ידברו עתק; יתאמרו, כל-פועלי אוון.
כב ויהי ד' לי למשגב; ואלוהיי, לצור מחסי.
כג וישב עליהם, את אונם* וברעתם יצמיתם;
יצמיתם, ד' א-לוהינו.
(בעניין 'שהידים' צריך לפנות לאתר אחר כאן עוסקים רק בקידוש ד' של יהודים)