שמירת נגיעה

שלום,
איסור נגיעה בעריות (ובכללן פנוי בפנויה) הינו במחלוקת ראשונים אם הוא אסור מהתורה או מדרבנן. נחלקו האחרונים אם זה גם בנגיעה שאינה של חיבה כלל.
הגדרת חיבה איננה נמדדת רק לפי הרגשתך האישית. חז"ל קבעו שאין אפוטרופוס לעריות ומתוך כך בחוכמתם ובראייתם הרחבה הגבילו מאוד את ההסתכלות והקירבה לעריות כדי שהדבר לא יגיע למעשים אסורים. לא הכל אנו מרגישים ויכולים למדוד באמצעות חושניו במיוחד בדברים התלויים ביצרים שכשהם מתעוררים קשה מאוד לחסום אותם. כדרך שלא מרגישים כשנסחפים בים או בכנרת ולפתע נמצאים במערבולת שאי אפשר כבר לצאת החוצה.
בלי קשר לענין העריות בעניני ההלכה יש גדרים ונורמות ואי אפשר לעבור אותם בגלל שכך נראה או מסתבר אא"כ יש ראיות לכך מחז"ל לכן מקבלים עלינו את מה שנאמר ולא מערערים על כך גם אם איננו מבינים כל דבר. צריכים אנו להיות בטוחים שמי שכתב זאת אינו בן אדם טיפש וחסר חיבור למציאות אלא חז"ל שהיו אנשים משכמם ומעלה וכ"ש משכמנו ובע"ה לכשנגדל נבין יותר טוב.
כל טוב,
משה כהן