שמירת נגיעה

שלום וברכה
כל נגיעה של חיבה בפנויה אסור לחלוטין על פי ההלכה, וגם על ייחוד אסרו והילקו מכת מרדות שכך גזרו בבית דינו של דוד המלך, וגם הסתכלות שאינה למטרת נישואין אסור מדברי קבלה ע"פ הפסוק:"ברית כרתי לעיני מה אתבונן על בתולה".
לגבי סוג האיסור, אפילו לגבי ביאה, הדבר נתון למחלוקת רחבה בראשונים ובאחרונים, אך אין ספק שיש איסור דאורייתא בלאו או בעשה או דרבנן.
צריך להבין שאין קשר ישיר בין דרגת האיסור (דאורייתא דרבנן) לחומרת העבירה, במיוחד באיסורי עריות, והראיה שביאת גויה אין בה אפילו איסור לאו מדאוריתא, ועל זה כתב הרמב"ם "עון זה אע"פ שאין בו מיתת בי"ד אל יהא קל בעיניך, אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמוהו..."
ובגמרא בעירובין (יט.) כתוב שאברהם אבינו אינו מניח שום ישראל מהול להכנס לגיהנום חוץ מהבא על הגויה, שזו ממש פגיעה בברית קודש וידוע שבשעת מעשה קנאים פוגעים בו וכו'.

לגבי החלק השני של שאלתך, אם רבים אינם "שומרים נגיעה" אינני בטוח, האם בדקת מבין הבחורים יראי השמים באמת? אבל זה לא העיקר, בנושא הזה ידועים דברי חכמים:"לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיה".
דרכו של היצר שהוא כל כך תאב לדבר זה (רמב"ם-עריות נפשו של אדם מחמדתן..) הרי הוא מגייס את שכלו כדי לשכנע את עצמו שדבר זה מותר, וימצא הרבה נימוקים של פילוסופיה בגרוש כדי לנמק את מעשיו.
אפילו באומות העולם הכירו בדבר זה, אחד מגדולי המדענים שדבקו בשיטת דרווין כתב באחרית ימיו את הספר "וידויו של כופר מקצועי" והסביר שכמדען צעיר היתה לו מוטיבציה גבוהה להוכיח שלית דין ולית דיין כדי להיות משוחרר ממגבלות בתחום המין.
אבל אנו בעם ישראל יודעים שהקב"ה נתן לנו כוחות אלו כדי שנקיים "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" ונקדש עצמנו במותר לנו, ושם תכלית קדושת ישראל, הרמב"ם פותח את ספרו "קדושה" ביד החזקה בהלכות איסורי ביאה.
בברכה