שאלה
שלום רב,
נתקלתי בזמן האחרון בכמה הלכות ברורות שנפסקו בשו"ע, שכיום המנהג שונה בתכלית מהכתוב שם לדוג'.
·הרמ"א טוען שיש להניח תפילין בחוה"מ, ואילו בא"י מקובל גם בקהילות האשכנזים לא להניח כדברי המחבר.
·הרמ"א כותב שאין לברך שהחיינו בברית מילה, ואילו בא"י מקובל גם בקהילות האשכנזים לברך כדברי המחבר.
·לא קורעים על ערי ישראל ויהודה, ועל ירושלים.
להלכות הללו יש להוסיף שבא"י מקובל לברך ברכת כהנים גם בשחרית, לעומת חו"ל שם מקובל לברך רק במוסף.
כפי הנראה ההבדל הוא שבא"י יש שמחה מרובה, וע"כ מברכים ברכת כהנים כל השנה, וע"כ מברכים שהחיינו בברית, ע"כ לא מניחים תפילין בחוה"מ, ומאותה סיבה אין קורעים על הרי יהודה וירושלים.
א. האם יש סיבות אחרות למנהג הנוגד את פשוטה של ההלכה?
ב. מהי אותה השמחה שיש בא"י, האם אפשר להגדירה? ומה הקשר בין ההלכות הללו לריבוי השמחה?
בתודה רבה מראש! (אני שואל רבנים נוספים)
תשובה
שלומות
א. כל מנהג מהמנהגים צריך להבין לגופו של עניין
ב. השמחה היא על עצם היותנו בארץ ישראל לא רק מצד סגולת הארץ המביאה לידי ביטוי עוצמות אחרות של חיים אלא גם מצד השלטון והחרות שלנו , כעם החי בארצו.
ביקר
שי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם