שליח ציבור שאינו אמון על כלל הציבור

שלום וברכה

לשאלתך אני חושב שאתה צריך להישאר בפנים ולהתפלל ונקודה זו מודגשת דוקא בתפילת יום הכיפורים "ומתירין אנו להתפלל עם העבריינים". איני מכיר את האדם ויתכן שאתה חושב עליו כך ואחרים חושבים עליו אחרת. בכל אופן אני נותן לך לקרוא דברים שאמרתי לפני כל נדרי ונדמה לי שתוכל להפיק מהם תועלת בהקשר לשאלתך.


אחת מן העבודות המרכזיות של יום הכיפורים הוא מעשה הקטורת.
ואומרים חכמים שתפילה כנגד קטורת תקנו - "תכון תפילתי קטורת לפניך".

וביום הכיפורים הערך של תפילה בבחינת קטורת הולך ומתעצם ועל פי דבריו המפורסמים של רבי שמעון חסידא במסכת כריתות ו:

"כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר, מהכא: עמוס ט' ואגודתו על ארץ יסדה".

ולכן תפילה שהיא בצבור היא תפילה מעולה תפילה שבבחינת קטורת
והדברים מוסברים ומבוארים בחז"ל:
"והיו מקטירין ממנה מנה בכל יום על מזבח הזהב פרס שחרית ופרס ערבית. ושלשה שהיה מוסיף בה כהן גדול בערב יום הכפורים. פירוש הם השלשה מנים הנשארים ומחזירן למכתשת ונוטל ממנה מלא חפניו כדי לקיים בה מצות דקה מן הדקה ... אלא להביא דקה מן הדקה שבכל ערב יום הכפורים היה מחזירה למכתשת. וי"א סמנים היו בה. הארבעה מפורשו' בתורה (שם, ל, לד) נטף ושחלת וחלבנה ולבונה זכה (כריתות ו) מן הפסוק שנאמר קח לך סמים הרי שנים. נטף ושחלת וחלבנה הרי חמשה. סמים לרבות אחרים כאלו הרי עשרה. ולבנה זכה הרי אחד עשר סמנים".

הקטורת שביכולתה לעצור את המגפה וכפי שמבואר בפרשת קרח זו קטורת שיש בה את כל המרכיבים. אבל תשומת לב מיוחדת דרושה למספר המרכיבים של הקטורת. מדוע 11 סמנים?

"ואחד עשר סמנים היו בה... ואם חסר אחד מכל סמניה חייב מיתה" (כריתות שם). אין מקריות במספר שכזה, שטורחים חכמים ומפרטים ומדגישים אותו, ומזהירים עליו, ושבים גם בירושלמי (יומא פ"ד, ה"ה) ונוקבים בו. אין זאת, אלא שמהותי הוא לענין הקטורת ולרעיון הטמון בה.
ננסה להתחקות אחר יסוד העניין ועל סודו.
כבר ראינו, "שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטורת". דווקא לכן, אם היה מי מאתנו מתבקש לנקוב ולקבוע סכום היה אומר 'עשרה סימנים' (מנין) או שנים עשר כנגד שבטי ישראל
מנין 11 סימנים?
אולי זו הכוונה תמיד קל לנו להיות שנים עשר תמיד קל לנו להיות עשרה. המספרים הללו משקפים שלמות שאנו יוצרים אנו תמיד אוהבים לעגל אבל היום כאשר אנו מקריבים את הקטורת אנו מכניסים עוד אחד לתערובת. ואם נוציא את החלבנה ונשאר עשרה שהוא צבור - "חייב מיתה". ירדה התורה לסוף דעתנו לנטיית לבנו להיות עם מי שנוח לנו. אבל התובענה היא לפתוח את עלי הכותרת ולהיות יחדיו כאיש אחד. גם כאשר ישנם קשיים. היום המיוחד הזה הוא יום הכיפורים.
סביר להניח שבקהילה כמו שלנו שהיא יחודית שעובדים ביחד, גרים ביחד ישנם מתחים. אבל זו זכות גדולה שכולנו יכולים לשבת יחדיו. פעם אמרתי לחברי שנסעו לישיבות ששם יש תפילה יפה נכון בישיבה ישנה אוירה אבל כאן יש תפילה אמיתית. הישיבה זו לא קהילה רגילה זו קהילה של לומדי תורה, וביום הכיפורים כולם מסתופפים יחדיו וצועקים אל ה'. אבל כאן יש קהילה כאן זו תפילה שיש בה אויר, אנו מביאים לתוך הבית הכנסת את הכל אבל בדיוק כאן ההבדל הצורך בעבודה מיוחדת ורוחנית לשבור את המחיצות, את המתחים וכיצד עושים זאת? זכות נתן לנו הבורא יום אחד בשנה שגם מעשה הקטורת שונה בו הוא יום הכיפורים.
ושלשה מנים יתרים, שמהם מכניס כהן גדול מלא
חפניו ביום הכפורים ומחזירן למכתשת בערב יום הכפורים, ושוחקן יפה יפה כדי שתהא דקה מן הדקה"

כולנו נכנסים למכתשת בערב יום הכיפורים, דק דק ואנו הופכים להיות עיסה אחת. יום שאין בו גוף הכל שובת הכל נעצר, גבהות הלב מתמסמסת הקטרת דקה דקה והלב והנשמה דכא דכא"
שנזכה ליום של בית הכנסת, של שקט נפשי, נסיר את המתחים הפיזים וניתן לנשמה את הכח להתעלות. יום של תפילה ולימוד ולא יום של שיחה בטילה. יום של אהבה ולא יום של תחרות, יום שבו עשן של קטורת, של אחדות יתמר בבית הכנסת וכך נוכל לדמיין מראה של כהן גדול.