שטיפת כלים בשבת

בס”ד
לכתחילה עדיף להסביר להורים כי שבת לא נועדה לקצר את העבודה ליומי החול. אבל אם נראה להורים כי המילים שלך הם איזה שהיא דרך להתחמק מעבודה והם לא מבינים אותך או מצטערים או נגרם מתח בשבת. מותר לך. כי אין דבר שהוא צורך השבת יותר מהשלום.
הלא רק לשבת אומרים "שבת שלום" ולא "ראשון שלום" או "שני שלום", וכל זאת בגלל שמהות השבת היא השלום.

גשמי הקיץ הם בדרך כלל לא סימן של ברכה כמו שמובא בספר שמואל על גשמי הקיץ שירדו להם בגלל ששאלו מלך שלא כדין.
אבל כאשר העולם זקוק לגשמים ולמים כמו שאנחנו היום בארץ ישראל – כל פעם שיורדים גשמים וממלאים את הכנרת או את מאגרי המים הם לברכה.

והוא הדין לכמות גדולה של גשמים שיורדת שאין מתפללים עליה שתפסק כיון שאין מתפללים על רוב טובה.
וכך מובא בגמרא בתענית כו.

" תָּנוּ רַבָּנָן, פַּעַם אַחַת יָצָא רוֹב אֲדָר, וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים, אָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְּעַגֵּל, הִתְפַּלֵּל וְיֵרְדוּ גְּשָׁמִים, הִתְפַּלֵּל וְלֹא יָרְדוּ. עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה חַבְקוּק הַנָּבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר, (חבקוק ב) "עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמוֹדָה" וְגוֹ', אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְּנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ, נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ, הִתְחִילוּ הַגְּשָׁמִים מְנַטְפִין, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבִּי רְאִינוּךָ וְלֹא נָמוּת. כִּמְדוּמִין אָנוּ שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין, אֶלָּא לְהַתִּיר שְׁבוּעָתֶךָ. אָמַר, (להם, "לא תמותו". אמר לפניו,) לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, יָרְדוּ בְזָעַף, עַד שֶׁכָּל טִפָּה וְטִפָּה כִּמְלֹא פִּי חָבִית, וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים, שֶׁאֵין כָּל טִפָּה פְּחוּתָה מִלּוֹג. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבִּי רְאִינוּךָ וְלֹא נָמוּת, כִּמְדוּמִין אָנוּ שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין, אֶלָּא לְשַׁחֵת הָעוֹלָם. (אמר להם, "לא תמותו") אָמַר לְפָנָיו, לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. יָרְדוּ כְּתִיקְנָן, עַד שֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. אָמְרוּ לוֹ, רַבִּי, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפָּלַּלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵרְדוּ, כָּךְ הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיֵלְכוּ לָהֶם. (עוד כתוב במשׁנה, אמר להם, "צאו וראו אם נמחית אבן הטועים". ובברייתא לא נזכר זה אלא,) אָמַר לָהֶם, כָּךְ מְקוּבָּלְנֵי; שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין עַל רוֹב הַטּוֹבָה, אַף עַל פִּי כֵן, הָבִיאוּ לִי פָּר הוֹדָאָה, הֵבִיאוּ לוֹ פַּר [הוֹדָאָה], וְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַמְךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם, אֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל לֹא רוֹב טוֹבָה וְלֹא רוֹב פּוּרְעָנוּת, כָּעַסְתָּ עֲלֵיהֶם אֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל, הִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם רוֹב טוֹבָתְךָ אֵינָם יְכוֹלִין לְקַבֵּל, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ (שיהא) [שֶׁיִפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים וִיהֵא] רֵיוַח בָּעוֹלָם, מִיָּד נָשְׁבָה הַרוּחַ, וְנִתְפַּזְרוּ הֶעָבִים, וְזָרְחָה חַמָּה, יָצְאוּ (וראו הר הבית שמלא) [הָעָם לַשָּדֶה וְהֵבִיאוּ לָהֶם] כִּמְהִין וּפִטְרִיוֹת. שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרֵנִי עָלֶיךָ נִידּוּי, שֶׁאִילּוּ הָיוּ שָׁנִים כִּשְׁנֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁמַּפְתְּחוֹת שֶׁל גְּשָׁמִים בִּידֵי אֵלִיָּהוּ, לֹא נִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל עַל יָדֶיךָ? אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵא לִפְנֵי הַמָּקוֹם [וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנֶךָ], כְּבֵן שֶׁמִתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ, אֹמֵר לוֹ, הוֹלִיכֵנִי לְרָחְצֵנִי בְחָמִין מוֹלִיכוֹ, שָׁטְפֵנִי בְצוֹנֵן, מוֹלִיכוֹ. תֵּן לִי אֱגוֹזִים שְׁקֵדִים אֲפַרְסְקִים וְרִמּוֹנִים, וְנוֹתֵן לוֹ. עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר, (משלי כג) "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶךָ", "


בהצלחה