שאלה
מעניין אותי מאוד מאיפה נובע הרצון של אנשים לפרסם דברים של עצמם, אני שואל במיוחד על פרסום כתבי שירה ואמנות. השאלה היא האם יש בזה פגם מוסרי (כמו גאווה), או שמא דווקא זוהי הוצאת כוחות אל הפועל או רצון לשתף אנשים?
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
מפורסם הוא שלכל אדם יש אות בתורה .המשמעות היא שלכל אדם יש תפיסה רוחנית שונה מחבירו וכמו שלכל אות יש לה צורה אחרת כך לכל אדם יש את התפיסה שלו ויש לו את ההבנה המיוחדת לו ויש לו את החלק המיוחד בתורה . וכפי שנאמר בתהלים פרק א
(ב) כִּי אִם בְּתוֹרַת יְקֹוָק חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה: שאחר שהאדם השקיע את הבנתו ועמלו בתורה היא נקראת כבר "תורתו שלו" וכפי שפירש רש"י שם:
[ובתורתו יהגה - בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו:"]
ולכן אם אדם יודע תורה והיא תורתו הוא מקיים מצווה אם הוא מלמדה לאחרים ואדרבא על זה אנו מתפללים כל יום "ללמוד וללמד ...) והלימוד הוא גם באמצעות פרסות וכבר אמר על זה
המלך הקהלת פרק יב
(יא) דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד:
(יב) וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר:
(יג) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: והסביר את זה ה"מרכבת המשנה "
וכך הם דבריו:
["אמנם הלמד על מנת לעשות, כוונתו היא שהמעשה עיקר (וגו'). [וגם] הלומד על מנת לעשות הוא שכוונת למודו הוא לחבר ספרים, שבודאי האיש כמו זה שכרו גדול וזהו מאמר שלמה ע"ה ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה (קהלת יב, יב) וגו'. כלומר הזהר בכל יכלתך שתניח ברכה אחריך, שאם לא כן תשתכח התורה.
והנה מאמר ר' ישמעאל מסכים למאמר הכתוב, ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים לעשות כן (דברים ד, ה). והנה מצינו לרז"ל שאומרים כל המלמד תורה בעולם הזה, זוכה ומלמדה לעולם הבא (סנהדרין צב ע"א), שנאמר ומרוה גם הוא יורה (משלי יא, כה), ואמר וברכה לראש משביר (שם שם, כו).
והנה זה השלם בא לחזק דברי הקבלה הראשונה שאמ' והעמידו תלמידים הרבה."]
ראה נא באיזה צניעות וענווה ובאיזה התנצלות כותב אחד בפוסקים בהקדמתו למה הוא החליט לכתוב ספר מדובר על אחד הספרים הבסיסיים בעולמה של תורה :
"ים של שלמה"על מסכת יבמות בהקדמה :
שלמה אמר אחכמה והיא רחוקה ממני, בקשתי למצוא דברי חפץ ולכתוב יושר דברי אמת ולהעלות בספר כל דברי חכמים וכל משא ומתן שלהם כדרבונות, ולחתוך גזר דין בראייות החזקות כמסמורים נטועים, ודמיתי בלבי אף שאמר החכם עשות ספרים הרבה אין קץ, הוא המכוין שאינו מן האפשרי לעשות ספר וחיבור שיספק מבלי זולתו ויתפאר עליו עושיהו הא לך שלחן ערוך עם כל כליו, אי אפשר כי מרוב הוספה ותרבה עליו הוספת אחרים באחרית הימים, אבל מכל מקום הרשות נתונה לחקור ולעיין ולדעת כל החכמות תורניים ושיחתם וכל בניינם כפי אשר יד האדם מגעת ולסתור ולבנות כפי אשר יגזרו עליו מן השמים. ועתה אני אודה ולא אבוש כי לא ירדתי לדעת החכם במה שאמר לעשות ספרים אין קץ, כי הזהיר החכם כפשוטא והפך פניו נגד המחברים ועושי ספרים שרוצים לתקן כל השאלות מבלי ספקות ולהאריך בראיות כדי לחזק דבריהם כחומה של ברזל אין קץ לדבר ונלאה[ בפרט לאיש כמוני שהוכרחתי להביא כל הדיעות ובשתי שנים לא הגעתי במסכתת יבמות אלא לחצי המסכתא. ועל כתובות יגעתי שנה תמימה ולא הגעתי אלא לשני פרקים. ופרק מצות חליצה עסקתי חצי שנה.... ]"
סוף דבר זו תפיסת היהדות ולא כפי שכתבו איזה פסיכולוגים שהאדם בעשותו ספרים הוא בעצם רוצה בתת מודע להנציח את עצמו ובעצם זה נובע מפחד מהמוות שלא ישאר לו זכר .וכך הם מתייחסים גם להולדת ילדים ובעצם כל מה שהאדם עושה בעולם זה לטובתו ולהנאתו ולהרגיע את מצפונו .
אבל דרכה של תורה היא לעבוד את השם מתוך אמונה ואהבה בתמימות ובעיקר לשמה.
כפי שכותב המדרש ילקוט שמעוני :
["תניא לאהבה את ה' וגו' ולדבקה בו, שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנה שאקרא זקן ואשב בישיבה, אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא שנאמר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך וגו', ואומר עץ חיים היא. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר עשה דברים לשם פעלם ודבר, בהם לשמן, אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום להיות עודר בו, "]
בברכה,
עוזיאל
.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם