שאלה
השאלות נשלחו מאדם חילוני מאמין.
1. אם אדם נשבע שבועה בליבו, ובגלל שהוטרד מהעיניין סיפר לחברתו על המקרה ,ואמר נשבעתי כלפי האל בכך וכך- אבל הוא לא בטוח שציין בפניה שנשבע בליבו(כלומר הוא סיפר לה שנשבע וזהו). האם הוא חייב במשהו.
2. האם יש חובה כלשהי בשבועה שלא נאמרה בפה (ומאוד מצטערים עליה). והאם שבועה שנאמרה בלב לגבי מצווה חייבים עליה משהו.
תשובה ברורה ומפורטת בשפה פשוטה תעזור לי מאוד.
תודה רבה.
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
ראשית אין כזה דבר "אדם חילוני" ובודאי לא "אדם חילוני מאמין" עיין בתשובתי "חילונית ולא אפיקורסית" ב:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=28913
לעצם השאלה,
דע לך כי שבועה או נדר או הבטחה חלים רק אם הם נאמרים בפה .כי "דברים שבלב -אינם דברים"
ורק אם האדם נשבע בפיו וביטא בשפתיו אז יש מקום לדון אבל מה שבלב לא נחשב. וגם אם הוא אמר כסיפור דברים לחברתו את אשר חשב בליבו זה לא נקרא שהוא נשבע.
בברכה,
עוזיאל
.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם