שאלה
1. יש משהו שמאוד מפריע לי. מדוע אין שום התייחסות לתחום המיני בציבור הדתי עד ממש לפני החתונה? גם בהדרכת כלות, אני עדיין רווקה, אך שמעתי מכמה מקורות שהנושא של ליל הכלולות מגיע הרבה פעמים רק בפגישה האחרונה ממש, או טיפה לפני, ואז אין לבחורה או הבחור זמן אפילו לעכל את הדברים.
אני אתן אולי קצת רקע על המקום שממנו השאלה שלי מגיעה. אני באה מבית לא דתי וחיה בחברה לא דתית, אבל חזרתי בתשובה בנעורי וב"ה תמיד שמרתי נגיעה לגמרי. אולם, עצם העובדה שלא חייתי ב"בועה", אני מרגישה שאני הרבה פחות תמימה בנושא. ואם לומר בכנות (במחילה), אני לא מרגישה שזה "לצערי". אלא להפך, לשמחתי. ידע זה דבר מרגיע, ויותר מזה, זה "כוח" שעוזר לנו בחיים, בכל תחום, ואני לא מבינה למה התחום הזה שונה.
השאלה שלי עלתה כשלא מזמן גיליתי עד כמה הציבור הדתי חסר מושג בנושא, ושהדבר גורם גם להרבה תקלות (למשל נשים שמהפחד לא מצליחות לקיים יחסים אפילו חודשיים אחרי החתונה, ויותר גרוע - זוגות עם גישה לא בריאה לכל נושא היחסים שמתסכלים על זה יותר כ"אקט דתי", אם כי זה גם, מאשר משהו שאמור להיות מהנה, שופע אהבה וקדושה וכד'. או שמתייחסים כאילו שאהבה תשוקה והנאה הם דברים שלא שייכים לקדושה, ועוד הרבה דוגמאות לבעיות..), ואני לא בטוחה אם זה באמת הדרך הנכונה שלא מדברים על זה בכלל עד שבועות ספורים לפני כן. אני מבינה את עניין הצניעות, אבל עדיין..זה באמת טוב התמימות הזאת בנושא? זה לא קצת "יותר מדי"?
2. שאלה שמסתעפת מהשאלה הקודמת. היום במיוחד שגיל הרווקות עולה, אני מרגישה שזה ממש בעיה שאין שום יחס לתחום המיני עד החתונה. כאילו מתעלמים מהיצר הזה, כאילו הוא לא קיים עד שנתחתן. איך אפשר לצפות מבחור או בחורה שבגיל 28, 25, או אפילו צעירים יותר, מלחשוב על הנושא? עד כמה אפשר להתעלם מיצר ולהילחם בו כל כך הרבה שנים? הרי הוא בסכ"ה רוצה להתבטא במקום הנכון, אבל אין לו אפשרות..? לפעמים אני אומרת ב"ה שאני אישה, כי אם אני בתור אישה צריכה להתמודד עם זה, אז מסכנים הבחורים, אני לא מאשימה אותם...
תשובה
שלום וברכה
השאלה שאת עוסקת בה היא אכן רגישה מאוד ועדינה מאוד, ומחייבת בירור עמוק.
אשמח אם תקראי כמבוא לתשובתי את:
http://www.ypt.co.il/show.asp?id=24963
לעצם העניין,
א. איני חושב שהתיאור שאת מתארת הוא מדויק, וזאת משני כיוונים. ראשית, הציבור הדתי חשוף מאוד להרבה מאוד דברים שאינם בשליטת מחנכות או רבנים, והוא יודע הרבה מאוד, אם כי לצערי ממקורות לא טובים. שנית, במהלך הלימוד והחינוך נתקלים בסוגיות רבות הקשורות ברומנטיקה, ובמידה מסוימת גם במיניות. אמנם, בסיכומו של דבר, מה שאת מתארת הוא נכון במידה מרובה.
ב. כפי שתראי במאמר שהפניתי אותך אליו, מדובר בניסיון ללכת על גשר צר מאוד בין תהום הבורות והאדישות, ובין תהום הפריצות והתאווה, כפי שאנו רואים כיום בתרבות המערבית הכללית.
ג. קשה לי להאמין כי יש עדיין הרבה כלות או חתנים הנתקלים בנושא ברגע האחרון. אם זה כך – זה אכן לא טוב, אולם מדריכי כלות וחתנים מתמודדים גם עם מציאות זו כשהיא מתרחשת.
ד. גם אני למדתי (הרבה מעבודתי באתר זה) על בעיות קשות שיש לאחר נישואין, שחלקן נובע מהביקורת המוצדקת שלך. התמודדות נכונה עם מה המציאות המכאיבה הזו צריכה להיעשות בשתי דרכים: הראשונה היא אכן להיפתח מעט יותר בגילאים שלפני הנישואין, ולבנות עולם התייחסותי ראוי לגוף, למיניות וכדו'; במקביל, להזכיר לעצמנו שזה מחיר מסוים שאנו משלמים באהבה למען הצניעות והקדושה, מתוך הכרה עמוקה שאין הישג כלשהו (גם רוחני) שאינו כרוך במחיר מסוים.
ה. כללו של דבר: את צודקת, אולם בעוצמות מורכבות הרבה יותר, מרוככות הרבה יותר, ואז אפשר להתחיל להתמודד בדרך בה את מציעה – עיסוק בנושאים אלה בזהירות, בצניעות ובבריאות.
כל טוב