שאלות אמוניות

שלום וברכה

תודה על דברי הברכה.

שאלות אמוניות מחייבות בירור מסודר, מתחילתו ועד התסיסה החיובית שהן גורמות בנפש, וקשה לעסוק בהם בצורה קצרה ומתומצתת. הן לא חייבות להיות הרהורי כפירה, ולעתים הן אפילו מבוא לאמונה חזקה הרבה יותר. אף על פי כן ארשום כמה ראשי פרקים, ומה שתרצי להרחיב בו – יורחב אם תשובי.

א. ההנחה בשאלה הראשונה היא שאם נעשה משהו בעל כורחנו לא ניתן לחייב אותנו בו. אולם הנחה זו היא הנחה המבוססת על תפישת עולם מסוימת, ואילו תפישת העולם של עולם האמונה היא אחרת לחלוטין. השאלה האם חייבים בדבר מה או לא נובעת בראש ובראשונה מהאמת שבו – אם יש אמת בדרך זו אנו חייבים לעשות אותה אפילו אם מכריחים אותנו (זה היסוד של הברכה והקללה בפרשת השבוע שלנו), ואם אין בה אמת – אסור ללכת בה גם אם היא מבחירה חופשית. על כן, אנו מצווים לעשות את מה שריבונו של עולם מחייב אותנו לעשות כי זו האמת.
ב. עולם התחושות כלפי הקב"ה מופיע כעולם כפול. את הדגשת בשאלה את העבדות, אולם קיים פן מקביל: בנים. "אבינו – מלכנו"; "אלוהינו – מלך העולם"; "יראה – אהבה" וכדו'. יש אכן שני מישורים ביחסים בינינו לבין הקב"ה, וחשוב מאוד ללכת בניהם. אל תבני לך עולם אמוני המושתת רק על קשר העבדות, ומצאי גם את הדרך המקבילה שהיא דרך האהבה. אין אנו יודעים מפני מה הדבר "חשוב" לריבונו של עולם, ומה בכלל הטעם שהוא ברא את העולם. אנו יודעים כי אנו בעולמו, כי הוא ברא אותנו, וכי הוא עיצב שתי דרכים להידבק בו, שיש ללכת בשתיהן, והן משלימות האחת את השניה.
ג. הדרך העיקרית לבירור אמיתת התורה שבעל פה וזו שבכתב היא המסורת. אין לאדם כלים לחזור 3500 שנה לאחור, והוא מסתמך על המסורת שהגיעה אליו, ועל העובדה שמסורת זו גם מתאימה להרבה דברים שהוא רואה מול עיניו (כמו שיבת עם ישראל לארצו, קיומו המופלא של עם ישראל וכדו'). מכאן נובעת החשיבות העליונה של המסורת, ויש שפירשו כי בשל כך מצוות כיבוד אב ואם מופיעה בחלק הראשון של עשרת הדיברות, כי היא מצווה שבין אדם למקום – בכך תלויה המשכיות האמונה בישראל.


כל טוב וחיזוק