שאלה
לרב שלום,
מסכת ברכות דף יב עמוד ב.
מאמר חמישי של רבה בר חיננא סבה משמו של רב:
אמר רבא בר חיננא סבא משמיה דרב: כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו כל עונותיו, שנאמר: "למען תזכרי ובשת, ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך, בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלהים".
אך הגמרא דוחה את הראיה מפסוק זה: "דילמא לצבור שאני..."
אולם אם אנחנו נעיין מאמר רבעי של רבה בר חיננא סבה משמו של רב:
אמר רבא בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא, שנאמר (שמואל) "גם אנוכי חלילה לי מחטא לה' מחדל להתפלל בעדכם".
בראיה הזאת שמואל אומר שהוא יחטא אם לא יתפלל בעד הצבור. במשפט שרוצים לבסס מדובר ביחיד (חבירו). אבל פה לא דוחים את הראיה בגלל ש"לציבור שאני" - מדוע?
בכבוד רב,
מקסים צייטלין
תשובה
שלום
ראה במסכת עבודה זרה דף ה עמוד א "אם חטא יחיד - אומרים לו: לך אצל יחיד, ואם חטאו צבור - אומרים להם לכו אצל צבור. וצריכא, דאי אשמועינן יחיד, משום דלא מפרסם חטאיה, אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא; ואי אשמועינן [צבור, משום דנפישי רחמייהו, אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא], צריכא".
משמע שתשובתם של ציבור קלה מתשובתו של יחיד ולכן ייתכן שבושה מכפרת דווקא לרבים
לעומת זאת לעניין הצורך בתפילה לכפרת חטא הסברה הפוכה - אם עבור ציבור שהתשובה שלהם קלה - יש חיוב להתפלל - קל וחומר שצריך להתפלל עבור היחיד שתשובתו קשה יותר.
בברכה אייל משה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם