שאלה
ב"ה
שלום לכבוד הרב!
רציתי לדעת מה עמדת ההלכה כיום לגבי תרגום אונקלוס, קריאתו כשניים מקרא ואחד תרגום וקריאתו בעת הוצאת ספר תורה בשבתות (אצל התימנים) ?
ידוע שהשימוש בתרגום בעת קריאת התורה החל בימות עזרא, כשרוב העם לא הבין את שפת הקודש, אלא דיבר ארמית, ולכן כדי להבין את התורה הם היו חייבים שיתרגמו להם אותה לשפתם - ארמית.(כך מובא ברמב"ם)
ולאחר מכן הובא עוד מנהג של השלמת פרשיות התורה שניים מקרא ואחד תרגום, שוב - בכדי שיבינו האנשים את מה שהם קוראים. היחס של שניים מקרא ואחד תרגום נוצר ככל הנראה בכדי שיהיה היכר לחשיבות הגדולה יותר שיש למקרא המקורי הכתוב בעברית (לשון הקודש) על פני התרגום שלו - לארמית.
כמובן שבכדי לחזק את מעמד התרגום, ניסו חז"ל לשבח אותו בכל מיני אגדות ומדרשים נחמדים : שאונקלוס אמרו מפי ר' יהושע, או שהתרגום הזה נאמר בהר סיני, נשתכח ברבות השנים עד שאונקלוס בא והעמידו מחדש ועוד...
המדרשים הללו היו טובים ונחמדים לזמנים שבאמת היה צריך את התרגום הזה, אך כיום אנשים מייחסים לאגדות הספציפיות הללו חשיבות רבה מדי, וישנם אנשים החושבים שסיבות אלו הם טעמים מספיקים בכדי להמשיך ולקרוא את התרגום המדובר.
לדעתי, השימוש בתרגום לארמית (אונקלוס) בא בגלל הצורך הפשוט שהיה לעם ישראל שדיבר ארמית, להבין את מה שהיה כתוב בתורה בעברית. וכך גם מובא ברמב"ם. לכן, עתה, כשכולנו דוברים עברית, ברוך ה', ורובנו לא מבינים ארמית, בוודאי לא ברמה כזאת שנפיק איזושהי תועלת מקריאתו של התרגום הכתוב בארמית, לאחר שקראנו את התורה בעברית - אין בו עוד צורך.
בימות עזרא התעורר הצורך בתרגום, ולכן החלו לתרגם לארמית. מרגע שאין העם דובר ארמית, אין עוד צורך בתרגום כזה, והוא כקביים מיותרות לאדם הבריא בשתי רגליו.
בעניין התרגום שהיה נהוג בעת הוצאת ספר תורה בשבתות, כל קהילות ישראל הפסיקו למעשה את המנהג הזה כבר לפני מאות שנים, פרט לעדה התימנית, שעדיין מחזיקה במנהג הזה. וגם בהלכה כבר לא כתוב המנהג הזה - לתרגם לארמית את הקורא בעברית. וכותבים כל מיני פוסקים שמכיוון שאין העם מבין ארמית - אין תועלת ואין טעם לאומרו. אך משום מה נוטים להחיל את המסקנה הזאת רק על התרגום שהיה בעת הוצאת ספר תורה בשבתות, למרות שהמסקנה הזאת מתבקשת ביותר לגבי אמירת התרגום באופן כללי, כולל שמו"ת.
אך בעניין ה"שניים מקרא ואחד ת
תשובה
שלום וברכה
ההנחה הטמונה בשאלה היא שכל משמעו של התרגום היא נגישות של העם לשפת התורה.
ברם, יש בתרגום בכלל ובאונקלוס בפרט משהו שהוא הרבה למעלה מזה.
חשוב על כך שכל תרגום למעשה הוא פירוש. דוגמה לדבר: כיצד לתרגם לאנגלית את "שמע ישראל" - יש למעלה מחמש אפשרויות, וכל אחת משמעותית ביותר.
עולה אפוא שהמתרגם צריך להיות מתרגם מוסמך, כי הוא למעשה הפרשן היסודי ביותר של התורה.
אונקלוס אפוא הוא המפרש הראשון של כל התורה כולה וגם המוסמך ביותר לעשות זאת.
מכאן החשיבות העליונה בלימוד אונקלוס, ואף שלמעשה אנו מתרגמים אותו בחזרה לעברית כדי להבין מה הוא חידש, אנו לומדים בחרדת קודש את הפירוש העיקרי והיסודי ביותר לתורה.
כדאי לקרוא במאמרים ובספרים של הרב פוזן הי"ו ולראות בפועל כיצד אונקלוס הוא המפענח של התורה עד היום.
על כן, לדעתי לא זו בלבד שאין מקום להפסיק וללמוד אונקלוס אלא להפך – להפוך דווקא אותו לנגיש ביותר בשל חשיבותו העילאית.
כל טוב ויישר כוח על הבירור