שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום,
אני מצטער מראש אם השאלות מבולבלות ולא עקביות.
לאחרונה התבקשתי להסביר למה לשמור נגיעה? מאיפה זה מגיע? (על ידי אדם חילוני מתעניין) ועניתי את מה שאני יודע.. הן מהפן ההלכתי שככה נפסק והן מהפן של הטהרה של מצב בריא יותר.
הדבר לא הספיק לאותו בחור, ואני עכשיו מנסה לברר לעומק יותר, אני יודע שיש את הפן שאסור כי ככה פסקו, ואני מקבל את זה. אבל אני רוצה להבין את רוח ההלכה מאחורי זה. למה ההלכה קבעה שאסור לגעת? מאיפה זה נלמד? זה גדר או חלק מהעיקר ומהדרך?
למה הפרוד הזה בין בנים לבנות?זה לא נראה מצב טבעי. מה בנוגע לזוג לא נשוי שקשור קשר אמיתי, למה נמנע ממנו להיות ביחד? זה זוג שמרגיש מחוייב אחד לשני, ורק אחד לשני. מה עניין של מעמד החתונה בשלב זה?
למה מצב של חוסר נגיעה בזוג הוא קדוש וטהור יותר..?
אשמח למקורות ולהפניות.
תודה מראש
תשובה
שלום,
דיני צניעות יסודם בציווי "לא תנאף", ובפנויים ופנויות - "לא תהיה קדשה מבנות ישראל" "ולא יהיה קדש מבני ישראל".
החכמה היא לשים גדרות חזקים ולא "להשתדל" שלא ליפול. מומלץ לעיין במדרש שמות-רבה ט"ז, על סמיכות פרשיות נזיר וסוטה.
לגבי זוג ה"מרגיש מחויבות" כדבריך - התורה מעודדת אותם לבטא את רגשותיהם במילים ומעשים. לפעמים רק צד אחד מרגיש מחויבות. לפעמים שני הצדדים מרגישים, אבל שוכחים.
כדאי להדגיש את היחס המובן מאליו, שבין הרצון והרגש לבין השכל והמעשה. כדברי הפסיכולוג היהודי-אמריקאי ויקטור פרנקל, שבנוסף ל"פסל החירות" יש לבנות את "פסל האחריות".
מומלץ לעיין גם ב"הגדר הטובה" של הרב חיים נבון.
ברכה והצלחה,
חנן
המשיב אינו רב