רוחניות

מיכל שלום.
אנחנו צריכים לעבוד את ה'. זו חובתנו בעולם. יש מי שכל מעייניו הם רק בעסקי העולם הזה ואין הוא מבין שתפקידו הוא לעבוד את ה'. כל מי שעובד את ה', יש צד של רוחניות בחייו. כמובן שאנחנו צריכים לשאוף לעבוד את ה', ובכך להיות "אדם רוחני".
אמנם גם בין אנשים שעובדים את ה', יש כאלה שעיקר עבודתם היא בעולם המעשי, ויש כאלה שעיקרה בתחום הרוחני. הקב"ה ברא בעולם כאלה וכאלה. אנשים 'רוחניים' ו'גשמיים' כאלה, נצרכים בעולם ורצויים בעיני ה'. ברם העולם הגשמי מפתה, ויש העוסקים בחיים גשמיים בלא להקדיש את המחשבה הראויה לעבודת ה'; או שהם מתאימים לעסוק בעבודת ה' בצידה הרוחני, אך הם הולכים אחרי תאוותיהם ועוסקים בצד הגשמי. לפעמים קורה גם ההפך: אדם שמתאים לעסוק בישובו של עולם בצדו הגשמי, מתפתה לעסוק בענייני רוח, ולהזניח את הצד לו הוא מוכשר ומתאים יותר. כשאומרים שצריך לשאוף להיות רוחני, אין הכוונה שמי שתפקידו לעסוק בעניינים גשמיים, יעזוב הכל, וילך לעסוק בענייני רוח. אדם שנטש את יעודו בעולם למען עיסוק רוחני, בורח מתפקידו.
במילים פשוטות: גם אם אנו רואים מסביב אנשים שנראים מאד 'רוחניים', אין זאת אומרת שהם עושים את תפקידם, וגם אם כן, אין זאת אומרת שכל אדם מסביבם צריך לעבוד את ה' באותה צורה. וכן להפך. העובדה שמישהו עובד את ה' בדרך יותר גשמית, אין פירושה שדרך זו ראויה לחבירו.
סוף דבר: כולנו צריכים לעבוד את ה' ולעסוק בתורה, איש איש כפי מבנה אישיותו וכפי צורך השעה והדור. יש שצריכים לעבוד את ה' בעבודה פנימית ורוחנית, ובדרך של לימוד תורה, ויש שתפקידם מעשי הוא.
וכבר אמרו חכמים (ברכות יז,א): אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו, כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו, ושמא תאמר: אני מרבה והוא ממעיט - שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.