שאלה
אני לומדת במכינה מעורבת(דתיים וחילוניים) וומובן שמתעוררות לא מעט שאלות הלכתיות. אבל יש שאלה אחת שדי מציקה לי בעיקר משום שהיא כבר קרתה פעמיים, וגם כי זו באמת שאלה שאני יכולה לקיים/לא לקיים. ובכל אחד מהמקרים הגבתי שונה והרגשתי נורא עם כל תגובה.
בכל מקרה אני נמצאת בחדר שנקרא "דתי" ובאמת שאלות של אוכל כשר וכדומה כמעט ולא עולות על הפרק וגם אם כן הן מאוד ברורות(אחת לדוגמא מצאה שוקולד שהיא לא ידעה אם הוא כשר או לא בבית שלה אז היא הביאה אותו למכינה ופשוט הודיעה לנו שהוא לא כשר, כמדומני שהוא שוכן לו בארון אחר כבוד) וגם בשבת לרוב אין בעיות. חוץ מאחת. אין לנו מיחם למים חמים בשבת וכדי להגיע למים חמים "כשרים" צריך לעשות כברת דרך בכפור אימים(אנחנו מתגוררים בשכונה כאשר המרכז שלנו הוא די מחוץ לשכונה..)אני בד"כ מוותרת פשוט על תה לפני השינה או מסנג'רת אנשים שמילא הולכים למיחם. אבל בשבת השנייה אם אני לא טועה אחת הבנות בחדר שאלה אותי אם יפריע לי שהיא תדליק לעצמה את הקומקום(את הקומקום אגב הבאתי מהבית, כלומר מעולם לא השתמשו בו בשבת לפני כן...) ולא חשבתי יותר מידי אז ישר עניתי כן...חשבתי לעצמי מה הבעיה?הרי היא לא שומעת מוזיקה או מפריע לי באוירת השבת. אם היא רוצה לחלל שבת...מי אני שיכפה אותה עליה...(גם לא חשבתי שהקומקום הוא שלי וזו זכותי המלאה לבקש שלא תעשה את זה..)בכל מקרה סיפרתי את זה למישהו(לא מהמכינה) והוא אמר, אני מקווה שאמרת לה שכן יש לך בעיה..ואז בשבת האחרונה אחת אחרת מהדירה שאלה אותי אם יפריע לי, ונזכרתי במה שאותו אחד אמר לי אבל גם חשבתי על מה שאני חשבתי לפני זה, ולא ממש עניתי לה כי עוד התלבטתי עם עצמי במוח ובסוף היא ראתה כמה התלבטויות יש לי עם עצמי וראתה ת'פרצוף הכנראה מתייסר שלי. אז היא אמרה לא משנה עזבי עזבי לא בא לי. ולא השתמשה בקומקום(לפחות לא בדירה שלנו) אבל אני הרגשתי מאוד רע עם עצמי...כאילו אני כופה עליה לשמור שבת...
בקיצור, וסליחה על האורך של השאלה, לא התכוננתי. מה אני אמורה לעשות במקרה כזה והאם זה משנה אם הקומקום שלי או לא שלי(יש לציין שאין כמעט שלי, שלך אצלינו במכינה אנחנו חיים במין קומונה כזאת שמה ששלי שלך ומה ששלך שלי דבר שאני רואה כיפה מאוד..) תודה רבה כבוד הרב
תשובה
התיאור שאת מציגה רק מחזק בי מחשבה שכדאי מאד לא ללמוד במקום שמביא לנסיונות מיותרים. הרי אנחנו מתפללים בכל בוקר "ואל תביאנו... לא לידי נסִיון ולא לידי בִזיון". אמירה זו שלי נראית כמדריכה להתנהגות אגואיסטית אולם ראשונים ואחרונים מדריכים אותנו בכך. לא כדאי להתקרב קרבת יתר לאנשים שאנו מודעים שלא ראוי ללמוד מדרך חייהם.
הרמב"ם כותב בהלכות דעות: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נווהג נוהג כמנהג אנשי מדינתו לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם".
הרב קוק כותב באחת מאיגרותיו הידועות על התקרבות לרחוקים: "מי שאין בו דעה עמוקה של טביעת עין לדעת לחלק בין הצד הסגולי הקדוש ובין הצד הבחירי המקולקל שבהם... הוא יוכל להתקלקל הרבה חס וחלילה וללמוד ממעשיהם... והוא מחוייב להתרחק מהם".
ובצד המעשי גם אם נפסקה ההלכה שאדם אינו מצווה בשביתת כליו, הדוגמה בהלכה היא נתינת כלי לגוי כאשר ידוע שיעשה בו מלאכה בשבת. אבל לתת ליהודי כלי שידוע שיעשה בו מלאכה אסורה, לא רק שאסור באיסור "ולפני עיוור לא תתן מכשול" אלא שמסתבר שהאיסור שנעשה בכלי מצריך הגעלת הכלי. זו דוגמה אחת להתלבטות של מי שעדיין אינו מבוסס כל צרכו בהלכה. ומי יודע כמה דוגמאות נוספות שאת כלל לא רואה אותן כבעיות ולכן לא סיפרת עליהן.
אני מציע לעזוב מקום זה אפילו באמצע השנה. ולא חלילה מתוך כעס או מתחים אלא פשוט משום שהסיכון לנזק גדול לאין ערוך מן הסיכוי לתועלת.
אני מאמין שכאשר תרכשי לעצמך משך תקופה סבירה מטען רציני במקום מתאים, תוכלי לעסוק בהקניית ערכים גם לרחוקים מבלי להסב לעצמך נזק אלא רק תועלת גם לך וגם לאחרים.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם