שאלה
אני בת 20 יוצאת עם בחור מזה שנתיים וחצי קשר רציני, אהבה ענקית, ומקווים להתחתן בשנה הקרובה.
כשהכרנו הוא לא היה דתי.משפחה שומרת מסורת נוסעים בשבת אבל יש כשרות בבית (עם כיור אחד ומערכת כלים אחת) אבל צמים בכיפור, פסח כהלכתו וכו'.
היה לו ברור מההתחלה שזה רציני ואם יהיה לזה עתיד הוא יצטרך להיות דתי, ולאט לאט הוא התחיל להתחזק (מיוזמתו) כרגע הוא שומר שבת, 3 תפילות, כשרות בעיקרון הכל..
משום מה דווקא עכשיו קשה לי במיוחד עם זה, הרבה ספקות ושאלות האם זה משהו זמני או לא? האם הוא יקום יום אחד ויחליט שהקריב יותר מדי בשבילי? והאם זה נכון בכלל לאדם לעשות צעדים כאלה שלא מתוך אמונה אלא מתוך בחירה בבת זוג?
מיותר לציין שהוא לא מסכים איתי. ומרגיש שזה אמיתי בשבילו. שהאמונה גדולה, שהרגיש כל הזמן קירבה לדת ואני הוא רק המתג שהפעיל אצלו את החזרה בתשובה.
אני אובדת עצות. מתלבטת מאוד אם להמשיך או לא.ורוצה עזרה/עצה..
בתודה מראש..
תשובה
בסד
שלום רב
זכות גדולה זכית להיות המתג הראשון לסייע לו להגיע לעצמיות שלו.
כדאי לחזק ולהעמיק את הקשר ביניכם חיזוק הכנות והאמון ובד בבד לעבוד יותר על קשר של עומק עם היהדות. הדרך לעשות זאת זה על ידי קביעות עיתים לתורה. אם זה שעורים שתלכו יחד ,לשמוע ולהתדיין לגביהם וכמו כן שעורים קבועים במסגרת בית כנסת או מסגרת אחרת יעזרו לו וגם לך להתבסס הרבה יותר בדרכיכם המשותפת.אופן הצגת הדברים כלפיו צריכה להיות שדרך לימוד תורה יוצרים קשר אמיתי יותר עם ה´ וזוהי יהדות אמיתית ושורשית לבניין עצמי ומשפחה. לכן הרעיון הוא לעודד אותו ללכת בתחילה איתך ואח"כ לשעורי גברים אף לבד. גם אז להתעניין בשעור ששמע. לומר להמחיש אצלו את חשיבות הדבר בעינייך. דרכך הוא יזכה ללמוד את הערך הגדול בלימוד תורה שכל יהודי כל כך צריך. מה שכן יש לבחור שעורים מתאימים בחכמה כלומר שעורים שיהיו לכם מעניינים מפרים ולא מאיימים בניגון על פרפרי בטן או בהשקפות עולם קיצוניות בעיניכם שעלולים ליצור אצלכם בסופו של דבר דחיה או חוסר זרימה טבעית עם התכנים.
המשכו להתקדם יחדיו ..תשמרו כל הזמן על "היחד".
זה המפתח להמשך זוגיות מוצלחת.
ברכה והצלחה