קשה לקום מוקדם בחופש

שלום
א. ללכת לישון מוקדם ורמז לזה "כרע שכב כארי - וכלביא מי יקימנו " כלומר אם מתגברים כארי לישון בזמן, אפשר לקום כלביא.
מי שלא הלך לישון כאריה - סביר שגם לא יקום כאריה

ב. לתכנן את היום הבא ולהציב מטרות

ולהלן הרחבה לגבי השכמת הבוקר והשלמת תפילה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיינו בספר באתר ישיבת הר ברכה
http://ph.yhb.org.il/02-07-01/
בברכה
אייל משה

א - יקום כארי
"יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר" (פתיחת השולחן ערוך או"ח א, א). הדרך שבה אדם קם בבוקר משנתו, מצביעה במידה רבה על מצבו הנפשי הכללי, ומשפיעה על תיפקודו במשך היום כולו. אדם שיש לו יעוד בחיים, קם בחשק ובזריזות לקראת היום החדש. והוא קם בדרך כלל מוקדם בבוקר, כדי שיוכל להספיק יותר במשך היום. אבל אדם שאיבד את ערכיו ויעודו, חייו איבדו את טעמם, ואין לו אתגר שלמענו שווה לקום בבוקר. לכן הוא חש בבקרים עייפות ומועקה, ורק כשאין לו יותר ברירה, הוא קם מאוחר ובכבדות אל עוד יום אפרורי וקודר. אבל אם יתחזק באמונה ויקום בזריזות, תתעורר בנפשו חיוניות ושמחה, ויוכל להתחיל את יומו במרץ.

זהו ההידור שבתפילת ´ותיקין´, "שיהא הוא מעורר השחר" (שו"ע א, א), שעוד לפני שהטבע מתעורר והחמה זורחת, האדם יקום משנתו ויאמר שירה ותפילה לפניו יתברך. ואף שעל פי רוב איננו נוהגים לקום ל´ותיקין´ (יב, ד), מכל מקום צריך כל אדם להזדרז להגיע לבית הכנסת לפני תחילת זמן התפילה
רבי יוסף קארו פתח את ספרו הגדול, השולחן-ערוך חלק אורח חיים, בהלכה זו: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר".
הדרך שבה אדם קם בבוקר משנתו, מצביעה במידה רבה על מצבו הנפשי הכללי, ומשפיעה על תיפקודו במשך היום כולו. אדם שיש לו יעוד בחיים, קם בחשק ובזריזות לקראת היום החדש, והוא קם מוקדם בבוקר, כדי שיוכל להספיק יותר במשך היום. אבל אדם שאיבד את ערכיו ויעודו, חייו איבדו את טעמם, ואין לו אתגר שלמענו שווה לקום בבוקר. זאת הסיבה לכך שהוא חש בבקרים עייפות ומועקה, וכל כך קשה לו לקום, עד שרצונו היחיד הוא להמשיך לישון במטתו החמה. אלא שאין ברירה, עליו לקום בסופו של דבר. וכך הוא קם מאוחר ובכבדות אל עוד בוקר אפרורי וקודר. ולכן, ההלכה מורה לנו לקום בבוקר בזריזות ובהתהלבות. לא לחכות עד הרגע האחרון, עד שלא תהיה ברירה יותר ונאלץ לקום, אלא להתגבר ולהקדים קום כאריה. גם כשאנו עייפים ועצובים, הקימה בזריזות תעורר בנפשנו חיוניות ושמחה, וכך נוכל להתחיל את היום במרץ ובאמונה פנימית.
עוד כתבו הפוסקים : שטוב לומר מיד בקומו מן השינה, "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". האמונה נותנת לאדם תכלית בחייו. אם הקב"ה בחר להעניק לי חיים, משמע שיש לחיי ערך, ואם כן אפשר לקום ולהתגבר על קורי השינה ממש כמו ארי, שבוטח בעצמו ויודע את ערכו (עיין לקוטי הלכות למהר"ן).


מי שנצרך לטפל בדחיפות בשמירת עסקיו או רכושו, ואם לא יעשה כן, יפסיד ממון, מותר לו להתפלל ביחיד כדי למנוע מעצמו הפסד. אבל הסוחרים ובעלי המלאכה, צריכים להפסיק ממלאכתם כדי להתפלל במניין, למרות שבזמן הליכתם לתפילה במניין לא יוכלו להמשיך לעבוד ולהרוויח. ורק אם אירעה להם תקלה שאם לא יטפלו בה יפסידו כסף רב, באותה הפעם הם רשאים להתפלל ביחיד (מ"ב צ, כט).

הנצרך לנסוע לשם סידורים דחופים או לטיפול רפואי, ואם יתפלל במניין לא יוכל להספיק להגיע למחוז חפצו בזמן, כיוון שיש לו מזה הפסד, רשאי להתפלל ביחידות

גם מי שנאלץ להתפלל ביחידות ולקצר את תפילתו כדי שלא יאחר לעבודתו, יקצר על פי הכללים האמורים. וכן מורה שהתעורר מאוחר וצריך להגיע בזמן לתלמידיו, יקצר על פי הכללים האמורים (אג"מ או"ח ח"ד צא,ב).

בכל מקרה צריך לומר לפני התפילה את ברכת "אלקי נשמה" וברכות התורה, להתעטף בטלית ולהניח תפילין, ולומר "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח" ולהמשיך לברכות קריאת שמע. לפיכך המאחר לתפילה, אם יכול לומר את הדברים הללו ולהספיק להתפלל עם השליח ציבור, ידלג על כל השאר כדי להתפלל במניין, ואחר התפילה ישלים את מה שהחסיר. ואם יש לו יותר זמן לפני התפילה, צריך לדעת את סדר החשיבות של הברכות והמזמורים, כדי לדעת את מה לומר תחילה.

נסכם את סדר מעלתם:
תחילה יקדים את כל שאר ברכות השחר. ואף שבדיעבד אפשר להשלימם אחר התפילה, מכל מקום כיוון שחובה גמורה לאומרם, ואמרו חכמים (ברכות ס, ב) שזמן אמירתם לכתחילה עם הקימה מהשינה, יקדימם לכל שאר המזמורים והקרבנות. כשיש יותר זמן, יוסיף עוד מזמורים לפי סדר חשיבותם. ואף שכל המזמורים והפסוקים חשובים, מכל מקום לצורך התפילה יש מזמורים חשובים יותר ויש פחות. ונסדר את סדר מעלתם, כדי שנדע את מי להקדים תחילה. ראשונים במעלה אחר "אשרי" הם שני המזמורים הפותחים ב"הללויה הללו" (פרקים קמח קנ בתהלים), שלדעת רש"י (שבת קיח, ב) הם עיקר פסוקי דזמרה, ורבי יוסי שיבח את האומרם בכל יום. אחריהם במעלה, כל שאר הפרקים הפותחים ומסיימים ב"הללויה", שלדעת הרי"ף והרא"ש הם הנקראים בתלמוד (שבת קיח, ב) פסוקי דזמרה, ורבי יוסי שיבח את האומרם בכל יום. נמצא שכשיש יותר זמן צריך לומר ברציפות את הפרקים מ"אשרי" עד "כל הנשמה תהלל י-ה הללויה". אחריהם במעלה, פסוקי קרבן התמיד ופסוקי הקטורת, שמקור אמירתם נסמך על דברי התלמוד (תענית כז, ב), שכל הקורא בענייני הקרבנות מעלה עליו הכתוב כאילו הקריבם. אחריהם במעלה, "ויברך דוד" (מ"ב נב, ד), ולאחר מכן יש דעות מה יקדים, והבוחר יבחר. בשבת יקדים את "נשמת" לכל פרקי ההללויות, מפני שהיא חלק מ"ישתבח". ואח"כ יקדים את הפרקים שרגיל לומר בכל יום לפני הפרקים שנוספו בשבת, שהתדיר קודם לשאינו תדיר .

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=515