שאלה
שלום כבוד הרב!
אני מאד נהנית לקרוא את התשובות שלך לאחרים כי אני רואה בהם הרבה עידוד, וזה בדיוק מה שאני צריכה בתקופה הזו.
התחתנתי לפני חדשיים בגיל 18.5 עם מי שחבר שלי כבר כמעט שלוש שנים. טוב לנו ביחד. אבל- אנחנו גרים בהתנחלות שהיא לא מאד קטנה או מרוחקת, אבל מאד מבודדת ומאד קשה להגיע אליה בלי רכב. בעלי ב"ה מצא עבודה טובה באיזור המרכז וגם אני עובדת פעמיים בשבוע במרכז, אבל בעלי עובד מהבוקר כמעט עד הערב, ואנינשארת לבד בבית רוב הזמן ומשעמם לי, וכשאני צריכה לנסוע לעבודה אני יוצאת מופסדת כי הנסיעות בטרמפים לוקחות לי יותר זמן מאשר העבודה עצמה (אני עובדת רק שעתיים, כאמור פעמיים בשבוע). אני מאד ממורמרת מהנסיעות ומהשהות לבד בבית, שאולי היתה לי נוחה יותר אם היתה לי פה חברה או אם הייתה לי יותר תעסוקה. אני מחפשת עבודה ושלחתי קורות חיים להרבה מקומות, אבל בינתיים חזרו אליי רק ממקום אחד, גם הוא במרכז. אני חושבת שהעובדה שאני צעירה היא הגורם לכך שלא חוזרים אליי.
בעלי טוען שמאז החתונה אני לא מפסיקה לבכות. אני פוחדת שבסוף יימאס לו ממני. הוא הכיר אותי בתור מישהי שמחה ומוצלחת וקיבל אישה ממורמרת שכבר אין לה אפילו כוח לעשות את עבודות הבית הפשוטות. אני כל הזמן מתעצבנת וכל הזמן מוצאת תקלות בבית שאולי לא רציניות אבל מאד מפריעות לי, ואני רוצה לגור במקום אחר. בעלי לעומת זאת אוהב את הבית ואת המקום ורוצה להישאר. אם לא בבית הנוכחי אז לפחות ביישוב. אני סובלת. הוא טוען שהוא גם סובל בגללי.
עכשיו אני לבד בבית, כמו תמיד. יש לי דברים לעשות, כמו לשטוף כלים, לקפל כביסה וכדו'. אבל לא בא לי יותר! נמאס לי! נמאס לי לסדר כל הזמן אחרי הבלגן של בעלי (כמו כל זוג. אצלנו הוא המבולגן ואני המסודרת).
אני מרגישה כאילו הוא לא עושה מספיק כדי לשמח אותי ולהיות איתי או לעזור לי יותר בבית. לדוגמא כשאני מבקשת ממנו לרחוץ כלים או להוריד את הזבל (ואני לא מבקשת את זה כל יום וגם לא מצווה עליו לעשות את זה), לוקח לו שנים לעשות את מה שביקשתי עד שאני כבר מתייאשת ועושה את זה בעצמי, או שהוא עושה את זה אבל משאיר אחריו בלגן יותר גדול ממה שהיה קודם.
אני מרגישה כאילו נכנסנו למעגל קסמים- אני ממורמרת ואז גם לו עצוב והוא לא רוצה להיות איתי ומוצא לו תעסוקה מחוץ לבית, ואז אני נשארת לבד ונהיית יותר עצובה.
אני מרגישה כאילו לא הצלחתי להביע את
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
אני מבין את המצב שבו את נתונה.
זה מצב טבעי שנוצר כשמתחילים לחיות בבית.
** כל ההתחלות -קשות **
ואתם נמצאים רק בהתחלה. להתחלה יש יתרונות ויש חסרונות ואת רואה לרגע את החסרונות ואז נחשכו עינייך ונכנסת לאיזה ייאוש .
גם זה טבעי ומראה שאתם זוג נורמלי.
ראי נא, קשה להתרגל אחד לשני !!!! זה לוקח זמן!!
לעיתים הרבה זמן ולעיתים קצת זמן אבל זה לוקח זמן.!! וצריך להתאזר בסבלנות ולאט לאט למצוא את השביל הנכון שבו אתם יכולים לצעוד יחד.
והרבה מהעיצוב של השביל הזה נתון ביד שלך!! את יכולה לבנות את הבית שלך כמו שאת רוצה ובעליך הוא "כחומר ביד היוצר".איך שתנווטי אותו לשם הוא ילך.ובשביל מלאכה זו השם נתן לך תבונה "נשית" וחוכמה אדירה "חכמות נשים בנתה ביתה ואיוולת בידה תהרסנה".
תשמתשי בתבונה שלך על מנת [לבנות] את הבית.
את זו תשמשכי קדימה,
את זו שתעודדי אותו,
את זו שתבקשי ממנו ללמוד תורה,
את זו שתתמכי בו,
את זו,שתנסי לשמח אותו,
היוזמה להנעת הבית נמצאת בידים שלך.
ואם הבית יהיה עם:
הפנים קדימה,
שמחה ועידוד,
תורה וקדושה,
תמיכה,
שמחה,
זה בהכרח ישפיע עליו ו"יזיז " אותו מהקיפאון שבו הוא נמצא. ו"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".אל תדאגי, הוא יחזיר לך חום ואהבה וחיוך ושמחה ועידוד ותמיכה .
יחד עם זאת דעי לך שאתם נמצאים בתהליך של בניית בית ובס"ה נשואים חודשיים.. זו התחלה והחיים עוד מקדימה.
**אל תעזבי את העבודה שלך בשום אופן!!ואדרבא תעבדי במה שיש ובמה שאפשר.לא בשביל המשכורת אלה בשביל הנפש!!וגם בשביל לסלול לעצמך ניסיון .ובקורות חיים הבאים שתשלחי יהיה כבר כתוב שיש לך ניסיון.
** לגביו. מאוד כדאי לו להשתתף בשעורי תורה.
זה בונה את האישיות.וזה בונה את הזוגיות.
כבר בשיעור הוא ישמע מהרב שהבעל חייב לשטוף כלים.
החיוב לא מצד חובה אלא מצב היותו בנאדם שצריך לגמול חסד לבת זוגתו ו..לעצמו.
יש מי שילמד אותו כיצד לחיות לצדך בדברים הקטנים של היומיום. אבל תעודדי אותו להיות קשר לתורה ולהשתתף בשיעורי תורה.
** אל תצאי מנקודת הנחה שאת תשני אותו!! לא ולא!!
את זו שיכולה לשנות את עצמך ולהכניס את הבית למהלך גדול של בניה. זה מתחיל ממך.
** ואם אתם גרים ביישוב קהילתי אז תקחי חלק בפעילות חברתית ביישוב. ועדת תרבות, תארגני מסיבות ימי עיון וכדומה וכמובן תשתתפי בפועל בפעיליות ביישוב.אל תעמדי מהצד בחוסר ביטחון שאת אולי צעירה .
** ובנתיים ,תהיי בשמחה!!!
אל תתני לשטן להכנס לך לתוך החיים.
מכשולים עוברים רק כשמתרוממים מעליהם.
אסור לך להיות עצובה בשום פנים ואופן!!!!
עם כל הקשיים ועם כל הלבטים ועם קשיי הפרנסה ועם קשיי ההתחלה .מוכרחים להמשיך לנגן את מנגינת החיים ושמחתם. כמו בשיר של אלברשטיין:
************************************
אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא
אם הפרחים סתם מחייכים את העולם
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים
אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?
אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בסתר
אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק
צוחק השוק, הים,הפעמון של בית הספר
אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?
כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לצחוק ולחיך נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב
צריך קצת לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
אפשר לחלום ולקוות נסו רק פעם
אפשר לצחוק ללא סיבה, אפשר גם לשיר.
אדם הולך בעיר, והיא שלו והיא זרה לו
והוא שותק והעולם כולו שותק
לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו
והאדם צוחק והעולם כולו צוחק
ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת
גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב
האור נושק לצל והפסים את הרכבת
רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב"
חזקו ואמצו.!!!
בברכה,
עוזיאל
.