קנאה בחברה טובה

שלום וברכה

העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לך היא את בעצמך.
לאמור: קראי שוב את המכתב שלך, ותראי כי אם תתייחסי אליו בדרך אחרת – הפיתרון לבעיה הקשה והלא-נחמדה נמצא כבר בתוך המכתב עצמו.
א. את כמו כל בני האדם מקנאה לעתים. זהו רגש הקיים בנו, ואי אפשר לצפות שהוא לא יהיה קיים כלל. לפיכך, הדבר הטוב ביותר הוא שתחליטי כי מה שאת מחפשת היא עבודת מידות מתוך הכרה שהקנאה תהיה בך, ואל תצפי עוד שכלל לא תהיה בך קנאה. ברגע שמחליפים את השאלה – יודעים טוב יותר מה לעשות.
ב. את רוצה לשמוח איתה באמת על מה שהיא קיבלה – וזה טוב; את כואבת על כך שאת לא קבלת כמוה – וגם זה קיים. אולי טוב יותר אפוא לא לבחור בין שתי האפשרויות. מותר לאדם להרגיש שמחה וכאב כאחד, ואת יכולה לחוש את שני הדברים כאחד, ולא להיכנס למצב מלחמה מתמיד.
ג. העובדה שאת מראה לה פנים שוחקות – אינה אפוא צביעות. היא אחד הרגשות שאת באמת מרגישה, וזה חלק מה":אמת" – לא כולה. לא זו בלבד, אלא שאחרי הפעולות יימשכו הלבבות, לאמור: יכול להיות שהעובדה הזו בעצמה היא חשובה דיה, והיא תגרור גם את הלב שלך.
ד. ועכשיו לכאב: הכאב לא צריך לגרום לך להתרחק ממנה. הכאב הוא טוב, כי הוא מבריא, והוא יכול להוביל אותך לשני כיוונים: האחד הוא להתרגל ולהסכים להיות מספר 2 בתחומים מסוימים, ובד בבד להאמין באמונה שלמה כי גם בך יש דברים מיוחדים שאין בה, ואף שהיא (לדוגמה) מקבלת ציונים טובים יותר – את טובה יותר בתחומים אחרים, ולכל אחד הייחוד שלו. לא זו בלבד, אלא שתמיד אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו כי אנחנו לא צריכים להיות מישהו אחר, אלא להיות אנחנו עצמנו בלבד, ואולי הכאב יוביל אותך להיות את עצמך. הכיוון השני הוא דווקא לקבל מוטיבציה חיובית מהפער הזה, ובמקום להתרחק – להתקרב; במקום להשקיע פחות – להשקיע דווקא יותר, כי היא מושכת אותך כלפי מעלה.
הדרך הטובה היא להסתכל על עצמנו בעין טובה, ולא לנסות להילחם במי שאנחנו, אלא ללמוד לחיות מתוך עצמנו במהלך מתמיד של שיפור והתקדמות ועבודת המידות, ואז מגיעים למקומות הרבה יותר טובים.


כל טוב והרבה הצלחה