שאלה
בס"ד
תודה רבה לרב על תשובתו אך האמת היא שלא ירדתי לסוף דעתו של הרב. אם אפשר עוד כמה שאלות בנושא כי חשוב לי להבין..
1. לא מדובר פה על נבואה דווקא, אלא על שאלה עקרונית בנוגע ליחס שצריך להיות לנו כלפי הקללות – שמירה על הקללות או תיקונם. האופציה הנוספת היחידה שאני יכולה לחשוב עליה היא יחס של סובלימציה, היינו שהקללות תמיד ישארו אבל אפשר לרכך אותם. אבל שוב אנחנו חוזרים לכך שעצם זה שהם מתרככות זה מהלך של תיקון או לפחות התחמקות. מה צריך להיות היחס לקללות?
2. כנ"ל – השאלה היא עקרונית ואפשר היה לשאול אותה בעצם בכל דור? (אלא שבכל זאת כנראה השינוי של המאה ה20 הוא הרבה יותר משמעותי בתחומי הקללות..)
2-ב. כמה שאלות בנוגע לסעיף הזה: אם לא מדובר על ימות המשיח אז על איזו תקופה מדברים כאשר מדברים על תיקון חטאי אדם הראשון? על איזה תקופה מדברים הנביאים "ולא תקראי לי עוד בעלי..", "והיה אור החמה כאור.."? ובכלל – האם מדובר פה רק על היחס בין הקב"ה לכנסת ישראל או גם על יחסי איש ואישה? כיצד הרב היה רואה בעיני רוחו יחסי איש ואישה בימות המשיח? יותר שיוויון או יותר הירככיה?
כיצד הרב רואה את עבודת האיש? יותר עבודת כפיים או יותר זמן מנוחה?
גם אם אנחנו לא מתקרבים מספיק לימות המשיח, עדיין השאלה העקרונית ביחס לקללות עומדת.
3. בקשר למסקנות שקרובות לשינוי התורה, לא הבנתי אם הרב מתכוון שעצם העמדה הרואה בקללות כמשהו שצריך לצאת ממנו הוא מנוגד לדרכה של תורה, או רק ההשלכות שיכולות להגיע מכך. אם מדובר על המקרה הראשון, אז אם נאמר שאין מגמת תיקון יוצא שעלינו להחזיק בקללות, ולאסור על אישה להשתמש באפידורל, או מאיש לעבוד במשרד ממוזג. במקרים אלו, גם אם הקללה עדיין מתקיימת, עדיין נוצרה סובלימציה מאוד חזקה. מכאן גם שעלינו להחזיר את העולם למצב שבו יש יותר שלטון של האיש על האישה. ועובדה היא, שהיום מדריכים את החתנים והכלות לשותפות, אהבה, רגישות, ויתורים ופשרות – גם מצד הבעל כלפי האישה. גם אם קיים שלטון מסויים של האיש על האישה, הוא מאוד מאוד "רך" לעומת מה שהיה, וכביכול לפי זה שהקללות צריכות להישאר היינו צריכים להדריך את החתנים לעמדת שלטון על נשותיהם..אלא שאנחנו כן מדריכים אותם ליחסי שיוויון אנושיים יחד עם זהירות ביחס לתפקידים של איש ואישה בבית היהודי. מכאן שאנחנו כאילו הולכים במהלך כפול –
תשובה
שלום וברכה
א. השאלה לגבי שמירה על הקללות או תיקונם קיימת לא מהיום אלא מיום שגורש אדם מגן עדן. זו שאלה רוחנית כבדת משקל. ברם, בדברים שצטטת נאמר כי התשובה לשאלה הזו שונה היום מאשר התשובה שניתנה באלפי השנים האחרונות. מכך אני מסויג ונזהר. לא אוסר, אולם נזהר מלומר דברים שמוסמך לומר אותם נביא בלבד.
ב. באופן כללי ובקיצור, לעתיד לבוא זהו תחום של סגירת מעגלים שנפתחו. המעגל הראשון שיש לסגור הוא שלמה המלך, הקמת מלכות ישראל ותפיסת הגאולה כפי שהיא באה לידי ביטוי במשנת הרמב"ם; לאחר מכן – סגירת מעגל מתן תורה, ומצוות בטלות לעתיד לבוא (רחוק מאוד); לאחר מכן סגירת מעגל גן עדן ויצירת המוות בעולם – תחיית המתים, ואז אנו מדברים על הסרת הקללה; לאחר מכן – אור החמה כאור הלבנה וכדו'. זהו המלך הרוחני.
ג. יחסי האיש והאישה אף הם קשורים קשר עמוק לכל זה. ברם, עוד קודם לשאלה כיצד הם ייראו בימות המשיח אנו צריכים לברר הרבה מאוד כיצד הם צריכים להיראות היום, ויש לנו עבודה רבה לעשות: הבירור מה בהתנהגות שלנו נובע מרגילות היסטורית שיש להסירה, ומה נובע מאמת ההבחנה שבין איש ובין אישה. לפסוק לאור ההנחה כי אנו מסירים מעלינו כיום את קללת אדם הראשון – אני לא מבין מה יכול להיות ניאו רפורמיות יותר מזה.
ד. כל ההדרכות האלה הן נכונות וטובות, ואני עוסק בהן ללא גבול. ברם, תלות ההדרכות האלה בהנחה כי אנו פועלים מכוחה של הסרת הקללה הכתובה בתורה, כי אנו קרובים לגאולה השלמה וכדו' – על זה מחיתי.
ה. השיקולים אינם שיקולים של תועלת וסכנות, אלא שיקולי אמת בלבד.
ו. אני מעריך שרבנים נוספים סוברים כך. ברם, ממקומי אני לא זז, ואני שוב חוזר על עמדתי כי הדיונים האלה נכונים לעצמם, והם חשובים מאוד מאוד. הדבר שיש להסיר מסדר היום הוא הקביעה כי הדיונים האלה צריכים להיות מושפעים מההנחה כי אנו קרובים מאוד להסרת קללת אדם הראשון מעלינו. ההנחה ההיסטורית הזו והרצון לפסוק לאורה הוא קרוב ל"תפח רוחן...".
כל טוב