קיום מצוות כשהחיים קשים

שלום וברכה

אכן לא קל לקרוא את מה שאת כותבת.
קשה לחיות כך, והעובדה שאת מתאמצת לחיות כראוי כל כך מעוררת התפעלות, והיא עצמה חלק מהעמידה שלך מול האתגרים המסובכים שאת ניצבת בפניהם.
עולם המצוות הוא אכן עולם מורכב. המצוות מסדירות את יחסי בין אדם לחבירו, ואת המוסריות הגדולה שצריכה לשרור בעולם. ברם, אין הן נעצרות כאן. הן מטפסות גם לקומות גבוהות יותר, של קשר בין אדם ואלוקים, ושל חיי קדושה וטהרה.
איסור הכתיבה בשבת, לדוגמה, אכן אינו פוגע באיש. אולי אפילו הוא מרגיע את האדם. ואכן אין אלו הסיבות שבעטיין הוא נאסר. הכתיבה בשבת פוגעת במשהו אחר לגמרי: בביטוי האמונה הגדול של הקב"ה כבורא עולם, והחובה שלנו להתנהג בדרך המבטאת את האמונה הזו, כשם שריבונו של עולם שבת מכל המעשים בשעה שהוא ברא את העולם.
שמירת מצוות אלו היא חלק מהחיים הקדושים המתעלים מעלה מעלה. הן אומנם גובות לעתים מתח ומצוקה וכדו', אולם הן מעניקות למקיימים אותן ממדים אחרים לגמרי של התנהלות במציאות.
זו המשמעות העמוקה של המילה קדושה.
על כן, לא כל דבר נמדד רק לאור השאלה האם הוא פוגע באחרים. הוא נמדד גם לאור השאלה האם זו התנהגות ראויה ונכונה אם לאוו, וגם בסולם של הקשר בינינו ובין הקב"ה.
על כן, אין אנו מוותרים לעצמנו. להפך, התביעה הזו היא זו שאנו נענים לו, מכוח הציווי האלוקי ומכוח הרצון שלנו לטפס למעלה.

איני מכיר תשובה אחרת לשאלה זו, דווקא בשל ההבנה של הממדים השונים של המצוות.

כל טוב ויישר כוח על מה שאת כן עושה במצבך המציק.