קושיא במסכת ברכות על אבא בנימין .

ב"ה



ברכה ושלום.


1)ניתן לומר שאבא בנימין לא סבר כאותם חסידים (בהנחה ששוהין זה לימוד תורה.)שהתלמוד כבר שואל עליהם כיצד למדו אם עסקו כ"כ הרבה זמן בתפילה ומשיב שמדובר בקבוצת חסידים .מיוחדת .ולא כל אחד יכל להגיע לדרגתם.
2)מי אמר ששוהין זה לימוד תורה לפני תפילה? אולי זה תפילה לפני תפילה או שירה לפני תפילה או התבודדות וריכוז או לומדים הלכות תפילה וכ"ו.
3)אולי אותם חסידים קראו ק"ש ואח"כ שהו שעה אחת והתפללו.
4) בעומק של הדברים אני מעתיק לך את דברי הרב קוק בעין איה. " כי בשנה האדם משוקע בחומר. מפני שהרצון השכלי ,סר ממנו. וכוח המדמה לבדו פועל.ע"כ רוח הטומאה שורה על הגוף, עד שצריך להעבירו בנטילת ידיים. ...... והנה ההבדל בין פעולת התורה לפעולת התפילה על האדם שהתורה מרוממת את השכל וממלא מזדקק הגוף. אבל התפילה מעיקרא היא לרומם את הכוח המדמה של האדם שהוא כוח הגוף .והוא מכוון לרומם רצון הגוף לדברים נשגבים וקדושים. ולכן ראוי להתאוות שתהיה התפילה סמוך למיטה כדי לתקן מיד בתפילה את מה שחסר בגוף מדצ טבע השינה...."

כלומר תאוותו של רבי אבא נועדה ליצור איזון נכון בין הנשמה לגוף ומיד לקום מהשינה ולהתפלל ללא הפסק של לימוד תורה (שפועל על השכל) .כי רבי אבא רצה לתקן את הגוף שהלך לישון.

ואותם חסידים הם חסידים וקוראים להם חסידים שמתוך חסידותם יכלו לבצע את אותה פעולה ע"י שהיייה לפני התפילה.




בברכה,


עוזיאל


.