שאלה
שלום וברכה!
אני קומונרית בסניף עם צוות הדרכה גדול ב"ה, חציו מדריכים בנים.
אני אמנם לא נמנעת לגמרי מדיבור עם בנים (ובפרט- המדריכים שבצוות ההדרכה שלי), אבל ב"ה משתדלת שזה יהיה בעניינים טכניים בלבד או עניינים הקשורים לסניף ולא גלישה מעבר לכך.
הקהילה שלנו בביהכנ"ס מאד נחמדה ומכניסת אורחים, ככה שיוצא ללכת לקידושים בשבת בבוקר לבית של אחד המדריכים שלי (שגם 2 אחיו הגדולים היו מדריכים בסניף ואני מכירה אותם כבר כמה שנים טובות), וגם זוגות ההורים חברים ככה שיש קשר טוב.. ובכלל, זו קהילה שיש בה פחות דגש על הפרדה בין המינים (יותר נכון- אין שום רצון להפרדה כזו) ובאמת כולם מחוברים עם כולם, כמובן בדרך צנועה אבל בכל זאת.
אני לפעמים תוהה מה הגבול, מתי אני צריכה לשים גבול ולהפסיק לדבר עם המדריכים שלי בצורה שהיא קצת יותר ידידותית ופחות טכנית* אני יודעת שקשרים בין בנים לבנות לא אמורים להיות הדוקים יותר מדי, ובכל זאת- אני לפעמים מרגישה שהמדריכים האלה הם כמו ילדים שלי, הם קטנים ממני ב4 שנים לפחות והם פשוט ילדים טובים וצדיקים וכ"כ כיף לי לדבר איתם (בקטע הזה שהם באמת באמת טובים, ויש להם כ"כ הרבה רצון טוב ורצון לעשות ולשפר), ואני מרגישה שאין שום דבר של חיבה "מסוכנת" בדיבור איתם...
אז אני מתנצלת אם השאלה לא ממש מובנת, אבל אני פשוט מנסה לשאול איפה עובר הגבול בין התעסקות בענייני הסניף לבין קצת מעבר... על מה להקפיד בעניין הזה ואיך להתנהג.
תודה רבה רבה ויישר כח!
תשובה
שלום רב,
כיון שקומונרית הוא תפקיד חשוב, וחלק ממנו זה להדריך את המדריכים, לכן, עלייך לראות את עצמך כאשת חינוך, לכן, את יכולה לשוחח איתם לא רק על ענינים טכניים, ברור שיחסי חיבה ורעות אינם במקומם, אבל שיחה סתמית כדי להוביל את הסניף למקום טוב יותר, הינה אפשרית.
השאלה מה את מרגישה, הגבול של הצניעות נגזר גם ממה שאת רואה וגם ממה שהם מרגישים. לכן, ההחלטה על הגבול אינה קלה ואינה ברורה.
בעיקרון, כדאי לסבב את החיים ואת השיחות איתם על עניני קדושה, על חיזוק של תורה , וממילא כל השאלות יעלמו.
כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה.