שאלה
יש דברים שעושים על קידוש ה' ויש ייהרג ובל יעבור, ולפעמים נראה שלאדם הקטן- אין משמעות והוא חי אך ורק בשביל כל עם ישראל.
נכון שבמבט מלמעלה- קדושת הארץ היא הדבר החשוב, אבל אין ערך מוסף לקדושת האדם?
תשובה
: היא הובנה נכון, אני מציע שנתבונן יותר במושג שבו השתמשת 'קדושת האדם'. שלום לך,
במענה לשאלתך, ועל מנת לברר שאכן
במושג 'קדושת האדם' אנו מתכוונים למצוות התורה של 'וחי בהם' שמשמעותה היא שרוב רובן של תרי"ג המצוות נדחות מפני פיקוח נפש.
מה שעומד מאחורי הציווי הזה הוא ערך החיים, דהיינו - הקב"ה חפץ בהישארות נשמתינו כאן בעוה"ז, ולצורך כך הוא מצווה אותנו לוותר על ציוויים אחרים שלו על מנת שיתקיים ציווי זה.
נשאלת השאלה - לשם מה חפץ הקב"ה בהישארות נשמתינו גם במחיר ויתור על מצוות חשובות כמו למשל מצוות השבת?
התשובה היא פשוטה - כי יש לנו כאן תפקיד ועלינו למלא אותו.
כלומר, יש לנו שליחות שלשמה הוריד אותנו הקב"ה כאן לעוה"ז, ועל אף שכל תרי"ג המצוות הן במסגרת השליחות שצריך האדם למלא, מכל מקום ישנו סדר עדיפויות בהן - וכאשר שתים מתנגשות והאדם נדרש לבחור באחת מתוך השתים, יש לקב"ה/להלכה הנחיות ברורות איזו להעדיף כל מקרה ומקרה.
בכל מה שקשור למצוות 'וחי בהם' ההנחיה היא מאד ברורה:
עקרונית מצווה זו דוחה את כל המצוות שבתורה פרט לארבע מצוות יוצאות דופן, ואלו הן:
א. שלושת העבירות החמורות: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה - בהן ההלכה היא 'יהרג ואל יעבור'.
ב. מצוות "מלחמת מצוה" - שמהסיבה המובאת בהמשך אינה נדחית מפני מצוות 'וחי בהם'.
בארבע מצוות אלו יש לאדם להתאמץ בקיומן אפילו במחיר הקרבת חייו.
הסיבה שבשלושת העבירות החמורות רוצה הקב"ה שנמסור אף את נשמתינו היא משום שהן עומדות ביסוד האמונה שלנו בקב"ה, ואם האדם עובר עליהן אפילו באונס - ממילא אין טעם בחיים כאלו, ויש עוד להרחיב בנושא זה, אך אין כאן המקום!
לגבי מצוות מלחמת מצוה - הסיבה היא אחרת.
מלחמה היא דבר ששייך רק לרבים - לציבור.
אדם פרטי לא עושה מלחמות.
זה אומר שכשהתורה מצווה אותנו לצאת למלחמת מצווה הרי שהיא מצווה בעצם את העם כולו להילחם באויב מסוים ולכבוש ממנו את ארץ ישראל, או לחליפין לצאת למלחמת הגנה על נחלת ישראל.
המלחמה נועדה להביא הישגים לעם כולו לא ליחידים.
מכיוון שכך, מובן מדוע אין התורה מקפידה אם יצטרך האדם הפרטי לוותר על הציווי של 'וחי בהם' ולמסור את נפשו בקרב.
זאת משום שאם יעשה כן, הרי הוא עושה כן למען הרבים - למען הכלל, וברור הרי שערך הרבים גדול וחשוב מערך היחיד.
לכן, ברור שבמלחמה למען א"י, כולל ההתישבות שלנו בכל מרחביה שלפי פוסקי דורינו גם היא בכלל מצוות כיבוש וירושת ארץ ישראל (ע"פ מצוה ד' לרמב"ן בספר המצוות), ברור שבקרב זה על היחיד למסור את נפשו למען הציבור כולו, ואין לקב"ה תביעה מצד מצוות 'וחי בהם'.
ברור הדבר שגם כאשר לא קיים הציווי של 'וחי בהם', אין זה מתיר להתאבד...
הדבר צריך להיות מוכרע על ידי גדולי הדור תוך שמיעת חוות דעת ממומחים - האם יש סיכוי ראלי לנצח במלחמה או שזו סתם התאבדות.
ברור שרק בלית ברירה - על מנת לקיים את אחת מארבעת המצוות הנ"ל יכול הוא לוותר על הציווי הזה.
יהי רצון שיזכינו ה' למלא אחר כל ציוויו - גם אחר מצוות יישוב ארץ ישראל וגם אחר מצוות 'וחי בהם'!
כל טוב
רפאל, חברים מקשיבים