שאלה
שלום הרב,
אני נוהגת להגיד כמה פרקי תהלים קבועים בסוף התפילה, שהצטברו עם הזמן. אבל כשאני מתפללת באולפנה [שלושה בקרים בשבוע], אני בדר"כ לא מספיקה, ואו שאני ממלמלת אותם כשאני רצה לשיעור או שאני מדלגת לגמרי... עד כמה זה בעייתי לדלג עליהם כשאני מתפללת באולפנה?
שאלה נוספת - התחלתי לפני שנתיים בערך להגיד את כל פסוקי דזמרה [לפני זה אמרתי רק ברוך שאמר, אשרי, ויברך דוד עד הסוף]. אבל זה בעיקר גורם לי לרחף יותר... כמעט ולא קורה לי שאני מתכונת ולו במקצת בטעים האלה, וזה קצת גורם להתכוון עוד פחות באחרים [אם כי בהחלט לא בטוח שאני אתכוון באחרים בלי הקטעים האלה...]
מותר להפסיק להגיד אותם/חלקם?
תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה
אין טעם של ממש באמירת דברים בחיפוף. על כן, באמת טוב לומר את הפרקים האלה בבית, ואילו ביום שאת מתפללת באולפנה – פשוט לא לומר אותם.
גם ביחס לאמירת כל פסוקי דזמרה: אני לא כל כך מאמין לאמירת מעט בכוונה כפיתרון טוב יותר מאמירת הרבה שלא בכוונה. בדרך כלל, התוצאה היא שאומרים מעט שלא בכוונה. על כן, הפיתרון הוא לשמור ראש, ולא לקצר, אלא אם כן יש צורך בכך.
כל טוב