צריכים עצה..

שאלה

אני בת 18 ובכיתה י"ב,אני תלמידת אולפנה ומדריכה בבנ"ע.השאלה שלי די מסובכת וזה בגלל הרקע העשיר שלה..אני מקוה שתוכל לענות לי עליה..אני אתחיל לרשום ואשתדל לא להשמיט פרטים.

הכל התחיל כהיינו די קטנים בכיתה ז בערך(הוא גדול ממני בשנה)התחלנו להסתובב יחד ונעשינו חברים אבל בגלל כל מיני קצרים בתקשורת נפרדנו וחזרנו ושוב..יש לו דיסלקציה ולכן קשה לו להתבטא מה שהוביל לכל הפרידות אבל איך שהוא תמיד חזרנו..ככה היה 4 פעמים וזה נמרח על תקופה של 3 שנים בערך.. בתקופה הזו בכלל לא חשבנו אפילו על לגעת, זה הגיע רק בפעמיים האחרונות שחזרנו..

הפעמיים האלה היו בשנה-שנתיים האחרונות..

כל פעם שחזרנו זה היה בגללו הוא ממש לחץ וממש רצה לתקן ולשפר כי נפרדנו רק בגלל הבעיה אבל המשכנו לאהוב מאד!!!

בפעם ה5 ולפני האחרונה חזרנו לתקופה של שנה..היינו מאד רציניים, הוא למד בישיבה רחוק מהבית וזה הקשה טיפה..אבל המשכנו!החזקנו הרבה זמן קשר טוב למרות שהיו לנו כל מיני בעיות ושנינו ידענו שהקשר הולך למשהו רציני..ואז בעקבות שיחה שלו עם אחד הרבנים בישבה הוא החליט שהכי טוב לשנינו שנפרד זה היה רק תוספת לבעיות בתקשורת הקטנות שהיו אז אני גם צידדתי בהחלטה..הרב שאל אותו מתי הכי קרוב שנוכל להתחתן ובגלל שהוא חתם על קבע בתפקיד שהוא ממש רוצה ל5 שנים הוא אמר לו שהמינימום זה 4 שנים..הרב ידע מזה שמידי פעם אנחנו נוגעים אבל לא ידע שעומד מאחורי זה עוד הרבה הוא רק ידע שאנחנו חברים ונוגעים ולכן הוא דירבן אותו ממש להפרד..הההחלטה הזו היתה בן-רגע יהירה, נפרדנו ולשנינו ממש ממש כאב...כולם אמרו לנו שזה לא יחזיק מעמד הניתוק כי אנחנו עוד מרגישים משהו ואכן... תוך 3 חודשים נשברנו(זה היה בחופש שלי השנה בין י"א לי"ב ושלו לפני המכינה..)שכחתי לציין שהוא גם גר במושב אבל אצלו במשפחה הם ממש ממש חפיניקים אני עודדתי אותו ללכת למכינה למרות שגם אנחנו לא בדיוק חרדים אנחנו משתדלים..ובחזרה- חזרנו לתקופה של חודשיים הוא ממש השתפר בשבילי הוא התאמץ לדבר ואני ויתרתי בשבילו על המון(לא הרגשתי נח עם הרבה דברים שקשורים לאורח חיים אצלהם בבית ונמנעתי מבוא אליו אבל בתקופה הזו ויתרתי על המחשבות שלי ועשיתי הכל כדי להבין אותו..). בזמן הזה התחלנו להזכיר הרבה את החתונה וחשבנו על אופציות לתווך הקרוב..זה היה ברור לשנינו שאם נמשיך ככה נתחתן מיד אחרי שאני אסיים ללמוד...

אבל..הו

תשובה