ציונות ויהדות

שלום לנריה רב!
השאלה ששאלת "שמפני חטאנו גלינו מארצנו" וכן שאסור לנו לעלות לארץ ישראל בלי עזרת הקב"ה צריכה בירור. שני המושגים שכתבת הם מושגים מעורפלים והם דורשים עיון.

לא תמיד כל מושג בתורה שייך בכל מצב, ובכל מקרה. לדוגמא יש מצווה לאכול תרומה, ולעבוד את עבודת הקרבנות במקדש - אבל אם ישראל ילך לעבוד - אז ח"ו הוא יתחייב מיתה - מדוע? כי מצווה זו לא שייכת אליו. זאת מצווה ששייכת לכהנים בלבד. דוגמא נוספת: בפרשת דברים יש ציווים מפורשים לא להלחם במואב ועמון, ודוד המלך נלחם בהם, או ציווי בניית המשכן שלא שייך כשיש מקדש. לכן כל מצווה צריכה בירור מה הגדרים שלה, וכן כל נבואה - צריך להבין בעומק על איזו תקופה היא מדברת, בפרט בדבר כמו שהזכרת שזו אינה מצווה מתרי"ג מצוות אלא הדרכה ספציפית להתנהגות במקרה מסויים (כמובן שיש ללמוד מכל נבואה לדורות, אבל לא תמיד ההוראה המעשית היא לדורות) .
מה לגבי הנבואה שאתה מזכיר?
אם אנחנו נוכיח שיש מצווה לכל הזמנים, לזמן הגלות - וגם בימינו,לעלות לארץ, הרי ודאי שהנבואות שהזכרת הם לא קיימות לזמנים, והם כמו הוראת שעה שהנביא יכול לתת לעם ישראל הוראת שעה - לעבור על דברי תורה (בתנאי שזה לא לעבוד ע"ז, ובתנאי שלא בא לשנות מהתורה לתמיד , רק אומר לשעה לזמן מסוים שצריך לעשות עברה מסוימת).
אם כן כשאנחנו באים להתבונן בפוסקים אנחנו רואים שהרבה הזכירו ואף מנו את מצוות יישוב הארץ כחלק מתרי"ג מצוות:
הרמב"ן בהוספה למצוות עשה (הוספה ד') כתב שהמצווה הזאת של ירושת הארץ וישובה היא מצוות עשה דאורייתא וצריך למנות אותה בתוך התרי"ג מצוות. והוא כותב שם מפורש: "ואל תתעה לאמר שמצווה זו לא נוהגת בזמן הגלות, אלא זאת מצווה שנוהגת בכל הדורות "ואפ' בגלות כידוע בתלמוד במקורות הרבה".
והרמב"ם: אמנם לא מנה את המצווה הזאת כמצוות עשה בתרי"ג מצוות, אבל בספר ההלכות שלו - "משנה תורה", מלא מהלכות ישיבת עם ישראל בארץ ישראל. נביא כאן רק מס' דוגמאות:
"אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה לישא אשה או להציל מיד גויים ויחזור לארץ" (הלכות מלכים פ"ה, ט')
"גדולי החכמים היו מנשקים על תחומי ארץ ישראל ומנשקים אבניה ומתגלגלים על עפרה" (שם הלכה י') "אמרי חכמים כל השוכן בא"י עוונתיו מחולין וכו' " (שם) "כל היוצא לחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה" - ועיין שם עוד.
ברור א"כ שגם לפי הרמב"ם יש מצווה לכן כתב החתם סופר שהיה מגדולי הפוסקים "וגם הרמב"ם דלא מנה מצוות ישוב ארץ ישראל למצוות עשה כמו שחשב הרמב"ן מכל מקום מודה ביתר שאת בקדושתה בזמן הזה" (שו"ת חת"ס יו"ד רל"ד).
ואם תרצה להעמיק מדוע הרמב"ם לא מנה זאת כמצוות עשה - תוכל לעיין בספר אם הבנים שמחה ,ויש עוד מקורות ואיני רוצה להאריך.
לכן פסק הפתחי תשובה בחריפות: "כל הזמנים שווים לקיום מצווה זו (של ישוב ארץ ישראל) וכן מבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים" (שו"ע אבן העזר סי' ע"ה).
אם כן לאחר שברור לנו שיש מצווה גם היום לעלות לארץ, אז עולות מכאן שתי מסקנות:
א. ברור שכל הנבואות שאתה מביא אינן שייכות. זה היה שייך בתקופת יציאת מצרים, ששבט אפרים עלה ונהרג, אבל אנחנו ודאי מצווים לעלות. ( וזהו התוקף ההלכתי של קדושת יום העצמאות והקמת המדינה).
ב. ועלינו מוטלת המצווה בלי לעשות חשבונות אלוקיים (עיין בברכות י. סיפור על חזקיהו המלך שלא רצה להתחתן כדי שלא יצא ממנו מנשה המלך הרשע ועל זה הנביא מוכיח אותו, אתה צריך לעשות את המצווה בלי חשבונות של הקב"ה - מי יוולד וכדו' אותו דבר לגבינו עלינו מוטלת מצוות עשה מהתורה ואסור לנו לעשות חשבונות שאולי אנחנו צריכים להיות בגלות וכיו"ב).

אלא, שקושייתך מתגדלת מהגמ' מסכת כתובות (קיא.) על שלושת השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל, וביניהן שלא יעלו בחומה ולא ימרדו באומות. תחילה נזכיר שזאת אגדתא ואנו לא פוסקים הלכה מתוך אגדה! האמוראים כשרצו ללמדנו תורה, לימדונו הלכות - שהמובן שלהם הוא כפשטן. ולימדונו גם יסודות ועקרונות באמונת ישראל והם כל דברי האגדה. לא תמיד צריך להבין את דברי האגדה כפשוטה (ע' תחילת ההקדמה לפרק חלק של הרמב"ם - עמ' קל"ג הוצאת הרב שילת).
ולכן כשאנחנו מוצאים דברי אגדה אנחנו צריכים לדעת 2 דברים:
א) שהם לא תמיד נפסקו להלכה.
ב) "והתברר אצלם כי דבריהם יש להם נגלה ונסתר, ושכל מה שיאמרו מהדברים הבלתי אפשריים - אמנם דבריהם (של חז"ל) על דרך החידה והמשל". כלומר, חז"ל בדברי האגדות רצו להסביר לנו עומק מסויים שהם המשילו לנו אותו.
ואם כן לעניננו הרי דברי חז"ל אלו ממסכת כתובות הם לא נפסקו להלכה לא ברמב"ם ולא בשו"ע. וצריך עוד להבין מה חז"ל רצו לאמר בזאת;
המהר"ל (בנצח ישראל פרק כ"ה, וכן בחידושי אגדות שם) מסביר שלשה שבועות - אין הכוונה שיש על עם ישראל איסור חיצוני לעבור על 3 שבועות אלו. אלא הקב"ה רצה שנהיה בגלות, כדי שנכפר על עוונותינו, אבל עם ישראל מעצם טבעו קשור לארץ ולגאולה - אם כן גם אם יגלו אותם הרי שהם יחזרו לכאן מהר מאד. לכן הקב"ה הטביע במציאות 3 שבועות כלומר הקב"ה גזר על המציאות שהם לא יוכלו לחזור לארץ. שיהיה כח מנוגד לכח הטבעי לחזור לארץ, כח שמושך אותם לחו"ל ולא נותן להם לחזור לארץ. אבל ברגע שעם ישראל יכול לחזור לארץ - אז זה סימן שהגזירות האלו כבר נתבטלו ואין כאן יותר את הגזירות. הנה לפי המהר"ל הגזרות הם לא רק נפקא מינה הלכתית יש להם עומק ומשמעות כנ"ל.
עפ"י זה נכון שכל השבועות מתבססות על פסוקים בשיר השירים שהמרכז שלהם לא לעורר את אהבה (בין הקב"ה לישראל) "עד שתחפץ" - אבל מהפסוקים משמע שיש זמן שכן תחפץ אהבה ואז כן יש לעורר אותה ולעלות לארץ בחומה וכו'. (וע"ע מסכת יומא ט.). ולפי המהר"ל הנ"ל הדברים מובנים. וכאן קיצרנו אבל יש לך לעיין בעומק בדברי המהר"ל וכן בחוברת שהוציא הרב אבינר "שלא יעלו בחומה" עיין 13 תירוצים מדוע אין איסור בימינו של מרידה במלכויות.

ג. שאלת איך אנו יודעים שזאת באמת הגאולה. אבל בשביל לענות לשאלה זו צריך להבין מה זה גלות ומה זה גאולה. ומתוך כך נוכל להבין מה זאת ההתחלה של הגאולה.
המהר"ל בנצח ישראל פ"א מגדיר גלות וגאולה ב3- קריטריונים:
א. בגאולה עם ישראל נמצא בשלטון עצמאי, לעומת הגלות שאז עמ"י נמצא תחת שלטון אומות העולם.
ב. בגלות עמ"י נמצא מפוזר ובגאולה עמ"י מתאחד.
ג. בגלות עמ"י נמצא בחו"ל ובגאולה עמ"י נמצא בארצו.
3 הנקודות האלו - הם לא סתם נקודות המאחד אותם שהם מהווים עם. עם בריא בנוי מ- 3 דברים: עם (אחדות), שלטון וארץ. אלו שלושת הדברים שיוצרים עם. וא"כ גאולה זה בזמן היותנו עם, ולעומת זאת גלות זה כשאין ביטוי ממשי לכך שאנו עם.
וא"כ כשאתה מסתכל על המציאות של היום, דור המדינה, הרי שהתקדמנו מאד ב3- הדברים הללו:
א) יש לנו מדינה והשלטון שלנו. אנחנו כבר לא תחת שלטון זרים.
ב) אנחנו כולנו במדינה אחת וכבר לא מפוזרים, כי יש מקום ששיך לנו שאנחנו מתקבצים בו.
ג) עם ישראל חי בארצו - ארץ ישראל.
אמנם כל אחד מהדברים הנ"ל צריך עוד להשתכלל. לדוגמא שיהיה רוב יושביה עליה וכיו"ב. אבל ברור מאד שהתקדמנו מאד מאז הגלות.

וחז"ל נתנו לנו סימן נוסף (בסנהדרין צח,א): "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל).
כאשר ארץ ישראל פורחת ונותנות פירותיה בעין יפה לעם ישראל שחוזר לארצו זה סימן הגאולה המובהק ביותר. ובאמת בכל השנים שהיינו בגלות אף עם לא הצליח ליישב את ארץ ישראל בקביעות, לפתחה, ולהפריח את שוממותיה (כהבטחתה המדוייקת של התורה בפרשת בחוקותיי:"ושממו עליה אויביכם", עייני ברמב"ן על המקום), ולפתע כשעם ישראל חוזר לארצו ארץ ישראל פורחת, כמו אמא שמרגע שנולד לה תינוק חדש - באופן טבעי הגוף שלה מתחיל לייצר חלב לקראתו. בעשרות השנים האחרונות בנינו כאן את אחת המדינות המשגשגות בעולם מבחינה כלכלית, טכנולוגית, חקלאית – על אף קשיים עצומים שעמדו בפנינו, ומלחמות עם 200 מליון ערבים שניסו ומנסים להשמידנו ללא הרף. אנו זוכים לראות קיבוץ גלויות מרוסיה, תימן , אתיופיה ומשאר קצווי תבל והתגשמות של חזון הנביאים:"ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל הגויים אשר הפיצך ה' אלוהיך שמה", "אביא בנייך מרחוק ובנותייך מקצה הארץ" ועוד ועוד. ולא דיברנו עוד על הפריחה העצומה של עולם התורה עם כל כך הרבה ישיבות, אולפנות, מכונים תורניים וכוללים בכמות שלא היתה כדוגמתה מאז תקופת דוד ושלמה.
נכון שעוד יש בעיות וקשיים אך אסור לנו להתעלם מכל ההשגים העצומים שדורנו זכה להגיע אליהם בחסדי שמים.

נריה, קיצרתי במקום שהיה צריך להאריך. דע לך שבסוגיות אלו אין להסתפק רק בלתת תשובה לשאלות. זה לא כך! שאלות אלו בענין הגאולה הם נושאים שתמיד מתקדמים בהם, תמיד אדם שלומד משכלל את הבנתו מה זה גאולה, מה הם ציורי הגאולה שלו, איך הוא מתקדם וכיו"ב. זה קשור לבנין האישיות שלך כולה, זה קשור לעין הטובה והעין האמונית שאתה בונה בעצמך, ובעוד הרבה דברים. תמשיך ללמוד ולהעמיק בנושא- אני יכול להמליץ על ספרים שיסייעו לך- "בנתיבי הגאולה, הרב ערן תמיר, איילת השחר,הרב יעקב פילבר, אמונה לדור התהיה,הרב ישראל הס, ו-אם הבנים שמחה, הרב יששכר טייכטל הי"ד.
בברכה ולהתראות
אפרים, חברים מקשיבים