שאלה
רציתי לדעת מהו המקור למנהג לצום ביום הנישואין? האם הצום הוא גם לשתיה וגם לאכילה? האם יש אפשרות להקדים את הצום ביום ע"מ לא להגיע תשושים לחתונה?
תשובה
בעז"ה
שלום רב,
הגמרא מלמדת אותנו שחתן ביום חתונתו וגם כלה ביום כלולותיה נמחלין כל עוונותיהם.
חתונה זה כמו להיולד מחדש, גם החתן וגם הכלה אנשים חדשים, שלמים יותר, מחוברים יותר, אוהבים יותר.
לכן יום החתונה הוא יום שיש לו כח למחוק את עוונות ופיספוסי העבר ולהתחיל מחדש, דף חדש לאדם חדש!
כחלק מהתהליך הזה של מחילת העוונות והחטאים ערב החופה (כלומר היום שלפני החופה עצמה) הוא כמו יום כיפור קטן. יום של מחשבה וחשבון נפש, יום של תפילות וצדקה, החתן מתפלל תפילת יום כיפור קטן במנחה של אותו יום וכמובן גם נהוג לצום.
כל אלה מכינים אותנו לקבל את הטהרה והקדושה של החופה והנישואין.
בשו"ת התשב"ץ הביא את סיבת המנהג כזכר למתן תורה שעם ישראל התענה במתן תורה, ורבים ממנהגי החופה נלמדים משם.
לכן המנהג לצום הוא חשוב (ובעיני גם יפה וראוי).
המקור של המנהג הוא קדום, מופיע בשו"ת מהר"ם מינץ סימן ק"ט מתקופת הראשונים, והביא את המנהג הרמ"א על שולחן ערוך אבן העזר סימן ס"א סעיף א'.
המנהג התקבל בכל קהלות אשכנז ופולין ומעט מקהילות ספרד, ברוב קהלות הספרדים לא נהגו בו.
אבל, כמובן שאם יש פה עניין רפואי, לדוגמא אם אחד מבני הזוג יודע שצומות מתישים אותו מאד ולא יוכל לתפקד כראוי בחתונה- אפשר גם לצום חצי יום, עד הצהריים או לשתות אם יש צורך ואפילו לא לצום כלל, שכן זהו מנהג בלבד.כל אחד מכיר את עצמו.
ומתוך הבנה של חשיבות הצום והכרת מצבו הרפואי צריך
לראות באיזה רמה של תענית יוכל (או תוכל) לעמוד.
בספר "ערוך השלחן" אבן העזר סימן ס"א סעיף כ"א הקל בחתן וכלה שקשה עליהם התענית שלא התענו אפילו אם הם מקהילות בהם נהגו להתענות.
התענית היא עד חופה גם אם החופה נערכת לפני שקיעת החמה. אם החופה נערכת בלילה רבים הקלו שמותר לחתן ולכלה לאכול מיד בצאת הכוכבים אפילו לפני החופה.
בקהילות שלא נהגו להתענות ביום החופה יש שהנהיגו להתענות יום קודם, כך מופיע בספר "שדי חמד" מערכת חתן וכלה אות ד'.
בברכת התורה
בניהו ברונר
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם