שאלה
כמה זמן אחרי שקיעה אפשר להוציא את השבת הכי מוקדם בדיעבד כשיש צורך?
תשובה
שלום
באיסורי תורה כגון עשיית מלאכות וכו´ צריכים להחמיר גם במקום צורך, אמנם באיסורי דרבנן במקום הצורך אפשר לחשב את צאת הכוכבים בהתאם למקום המגורים ועונת השנה ע"פ הדעות הסוברות שזמן צאת הכוכבים הוא כשהחמה נמצאת 4.8 מעלות מתחת לאופק, שאז מיטיבי הראות רואים שלושה כוכבים. ולא כפי מה שכתוב בלוחות כשהחמה נמצאת 6.2 מתחת לאופק שאז אנשים רגילים יכולים לראות שלושה כוכבים.
לחישוב ע"פ מקום מגוריך ראה בתכנת חזון שמיים
http://www.sky-view.co.il/
ולהלן הרחבה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א בברכה אייל משה
ההפרש שבין השקיעה לזמן ראיית הכוכבים אינו קבוע, והוא תלוי בשלושה גורמים: א) גובה המקום שהאדם נמצא מעל פני הים. ב) עונת השנה. ג) המיקום הגיאוגרפי לפי קוי הרוחב. ונרחיב יותר:
גובה המקום: ככל שאדם נמצא במקום גבוה יותר, כך הוא רואה את השמש זמן רב יותר. שכן בזמן שהחמה נעלמת מעיני אלה שנמצאים בגובה פני הים, העומד על מקום גבוה עוד רואה אותה. אבל צאת הכוכבים אינו מושפע מכך, מפני שהחשכת פני הרקיע תלויה במיקומה של החמה מעבר לאופק השטוח. וכך הוא החשבון, בגובה 100 מטר איחור השקיעה - ב-98 שניות. 200 מטר - 141 שניות. 400 מטר - 202 שניות. 800 מטר - קרוב לחמש דקות. (יש לשים לב שהאיחור אינו עולה במכפלה של גובה, אלא המטרים הראשונים משפיעים יותר מהאחרונים. ועניין זה נתבאר בהזב"ה ז, 1).
עונת השנה: כאשר החמה שוקעת בקו ישר יחסית, תהליך ההחשכה מהיר, וכאשר החמה שוקעת בקו אלכסון, תהליך ההחשכה איטי. לפיכך בימים השווים, היינו בניסן ותשרי, הזמן שבין השקיעה לצאה"כ הוא הקצר ביותר. ובחורף החמה שוקעת יותר באלכסון, עד שיא האלכסון, ביממות שבהן הלילות הארוכים, בסביבות 22/12. ובקיץ השקיעה נעשית עוד יותר אלכסונית, ביממות שבהן הימים הארוכים, עד השיא בסביבות 21/6.
המיקום הגיאוגרפי: ככל שקרובים יותר לקו המשווה, כך מסלול השקיעה נראה ישר יותר, וממילא האור נעלם מהר יותר, וככל שנמצאים קרוב יותר לקוטב, כך המסלול נוטה יותר על צידו, והאור נעלם באיטיות. עד שבערים הקרובות יחסית לקוטב הצפוני, למשל, כמו לנינגרד, ישנם ימים שבהם אף שהחמה שקעה, עדיין יש אור שנמשך כל הלילה. כי החמה סובבת סמוך לאופק בלא שתשקע אל מעבר לחמש מעלות. לילות אלה נקראים שם "לילות לבנים".
לפיכך אין אפשרות לקבוע זמן מדויק, שכך וכך דקות אחר שקיעת החמה יראו תמיד שלושה כוכבים כי הכל תלוי בגובה המקום, בעונת השנה, ובמיקום הגיאוגרפי. ואם כן מה ששיערו חכמים שמשך בהש"מ הוא כמהלך 3/4 מיל, כוונתם בארץ ישראל, ואף בארץ הכוונה לתת כיוון, כמה בערך הוא משך בהש"מ, אבל אין כוונתם לשער מהלך מיל באופן מדויק, ולפי זה לקבוע באופן מדויק את זמן צאה"כ. וכך מוכח מעצם זה שגם שיעור מהלך מיל אינו קבוע אלא תלוי באדם ההולך ובתנאי הדרך. ואכן כפי שלמדנו נחלקו הפוסקים בשיעורו (בין 18 דקות ל-24). נמצא שאנו מוכרחים לומר, ששיעורים אלו אינם קבועים במסמרות אלא הערכה כללית. וכך אכן משמע מדברי חז"ל שכאשר דיברו על הזמנים נתנו בהם סימנים ברורים, שקיעה, הכספת העליון, צאת הכוכבים (שבת לד, ב; לה, ב). ואילו הערכת משך הזמן של בהש"מ (שבת לד, ב) הוא עניין נלווה בלבד.
כיצד נחשב את זמן השקיעה וצאת הכוכבים
בעבר אכן נהגו הכל לקבוע את השקיעה, הכספת העליון וצאת הכוכבים, לפי מה שראו בעיניהם. והעושים כן כמעט שאינם יכולים לטעות, מפני שלכל היותר יתעכבו עוד מספר רגעים עד שיראו את שלושת הכוכבים. או יחשבו שהשקיעה מוקדמת יותר, אחר שיראו אותה נעלמת מאחרי ההר. הטעות אמנם עלולה להתרחש ביום מעונן, שאז יכולים לחשוב שהכסיף המערב, ולשער שבלא העננים היו יכולים לראות ג´ כוכבים (עיין שו"ע רסג, יג; רסא, ג).
כיום קשה לנו להסתמך על השקיעה, כי רוב ישראל מתגוררים בערים גדולות בהן ישנן בניינים גבוהים שמסתירים את שקיעת החמה. ועוד יותר קשה להבחין בצאת שלושה כוכבים, מפני שתאורת החשמל גורמת שאיננו יכולים לראות את הכוכבים סמוך להופעתם.
מנגד יש בידינו שעונים ויכולת חישוב מדויקת, אימתי צריכה החמה לשקוע, ואימתי מחשיך כל כך עד שאם היינו בסביבה חשוכה היינו רואים שלושה כוכבים. ואף אם נטען, כי ראיית הכוכבים בפועל היא הקובעת את הגעת הלילה, אפשר לומר זאת רק לגבי אותן דקות שלגביהן יש ספק אם ניתן בפועל לראות כוכבים, אבל אחר שהשעון יראה כי הגענו לזמן שכבר ברור שניתן לראות כוכבים, ברור שהגיע הלילה, כי אף אם אנחנו לא ראינו כוכבים, בוודאי כבר יש מי שראה או לכל הפחות יכול לראות כוכבים. וכן נוהגים בפועל בכל קהילות ישראל לסמוך על השעונים על פי הלוחות חישובי הזמנים שבלוחות. (ועיין בהזב"ה נא, 3).
לפיכך הדרך שלנו לקבוע את זמן צאת הכוכבים היא על ידי הערכה ראשונה, באיזה שלב ניתן לראות שלושה כוכבים. ולאחר מכן לחשב כמה מעלות ירדה אז החמה מתחת לאופק. ולאחר מכן, על פי החישוב המדויק של מהלך החמה ביחס לכל מקום ומקום וכל יום ויום, נוכל לקבוע בדיוק מתי הוא זמן צאה"כ. (פותחו לשם כך תוכנות כדוגמת ´חזון שמיים´).
אימתי ראו בפועל שלושה כוכבים לפי תצפיות וחישובים שונים
בספר ´זמני היום בהלכה´ הזכיר שלושה זמנים לראיית כל אחד מארבעת הכוכבים שנראים בראשונה: הזמן הראשון, למיטיבי ראות ביותר, היודעים היכן הכוכבים צריכים להיראות. השני, לפחות בקיאים במיקום הכוכבים שיש להם ראייה מצוינת שאז הם רואים שלושה כוכבים בקושי גדול. והשלישי, לאנשים רגילים. ויצא שלפי השיעור הבינוני רואים שלושה כוכבים בינוניים כשהחמה 4.8 מעלות מתחת לאופק. וכיוצא בזה עלה ממחקר של אינם יהודים (הזב"ה מז, יא-יב). וכך כתב בהזב"ה נ, ו.
אמנם יש אחרונים שחישבו ומצאו כי רק כאשר החמה יורדת בין 5 ל-6 מעלות מתחת לאופק רואים שלושה כוכבים (קונטרס ´איזהו בין השמשות´ לרי"ם שלזינגר. הזב"ה מז, 11). ומובא שבהונגריה נהגו לחשב צאה"כ כשהחמה כ-5 מעלות או מעט יותר מתחת לאופק (שם נא, 3).
ויש אחרונים שחשבו שצאה"כ הוא מעט מאוחר יותר, וחישב וסיכם ´הזמנים בהלכה´ (נ, ז, 18-19), שכוונתם כשהחמה 6.1 או 6.2 מתחת לאופק. (עפ"י ס´ נברשת ח"ב ע´ מה, שכך היתה הוראתו של ר"ש סאלנט, והרי"ם טוקצינסקי, והלוח של של ר´ ניסים כצ´ורי שבספר מעשה נסים).
ויש שחישבו את זמן צאה"כ ליותר מאוחר, אך לא ברור עד כמה דקדקו בתצפית בכוכבים. לר´ חיים פלאג´י הוא כ-7 מעלות, וכך מסרו בשם החזו"א (הזב"ה נ, ח; נא, 18). ובדברי יוסף החמיר כשהחמה 8 מעלות מתחת לאופק. (הזב"ה נ, 23).
משך בהש"מ לפי המבואר בפוסקים
הרמב"ם (הל´ תרומות פ"ז ה"ב) כתב: "ויצאו שלושה כוכבים בינוניים, וזה העת כמו שליש שעה אחר השקיעה". וכ"כ הסמ"ג (ל"ת רנז), והחינוך (רעט). אמנם יש לדייק שכתב ´כמו´. משמע ידע שזמן זה אינו מדויק.
אולם ביבי"א ח"ז או"ח מא, ח, כתב לעניין מילה, ש-20 דקות אחר השקיעה הוא לילה, ולא חילק בין המקומות והעונות. וכתב שכך עשה ר´ צדקה חוצין, אבל לא סיפר באיזה מקום היה ובאיזה תאריך. ובשמירת שבת כהלכתה ח"ב מו, מה, כתב בשם הרב אוירבאך ש-25 דקות מהשקיעה הוא ודאי לילה. ובאול"צ ח"א ע´ קלח, כתב שרק אחר 27 דקות מהשקיעה יצא מהספק. וקשה שלא חילקו בין ירושלים לשפלה ובין עונות השנה. ובספר אוצר הברית ט, ה, ז, הזכיר שיש סוברים 24 דקות, ויש 28 דקות, וכתב שהורו לו שלא להחשיב ודאי לילה לפני 32 דקות.
הלכה למעשה בזמן השקיעה צאה"כ ומשך זמן בהש"מ (4.8 או 6.2)
למעשה נראה לסדר את הדעות השונות סביב שתי דעות: א) כשהחמה 4.8 מעלות מתחת לאופק, שאז מיטיבי הראות רואים שלושה כוכבים. ואמנם יש שהעידו כי ראו שלושה כוכבים לפני כן, אבל אלה היו מומחים במיוחד, ולכן נראה שאין להתחשב בהם. ב) כשהחמה 6.2 מתחת לאופק שאז אנשים רגילים יכולים לראות שלושה כוכבים.
ואמנם מצד הסברה נראה יותר שצאת הכוכבים הוא כשהחמה מעבר לאופק 4.8 מעלות. שכן על פי מה שנלמד בהמשך גם הזמנים ששיערו חכמים לרוה"פ מתאימים יותר לשיעור זה. וכן מצינו עדויות שונות שאז רואים שלושה כוכבים. וזה שאנשים רגילים עדיין לא רואים באותו הזמן כוכבים, אינו משנה את הדין. כי לא אמרו חכמים עד שיראו רוב האנשים שלושה כוכבים, אלא כל שרואה שלושה כוכבים הרי זה לילה. וכל השאר יכולים לסמוך על עדותו.
אך כיוון שהדבר נוגע לספק דאורייתא, בזמני השבת, קביעת זמן ברית מילה וקריאת שמע, יש צורך להחמיר במצוות דאורייתא עד שהחמה תשקע 6.2 מעלות מעבר לאופק. (אציין שבמספר הפעמים שיצאתי עם חברים לבדוק את זמן צאה"כ, לא ראינום לפני 6 מעלות).
וכבר למדנו שההפרש בין השקיעה לצאה"כ תלוי גם בגובה המקום מעל פני הים, שככל שהוא גבוה יותר, כך השקיעה מתאחרת שם יותר, אבל צאה"כ יהיה באותו הזמן בין למי שגבוה ובין למי שנמוך.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם