שאלה
שלום רב,
אני בחור חילוני. לאחרונה נחשפתי לסיפורי תנ"ך בעלי פרשנויות שונות (של הרב בני לאו, או של הרב אבינר) הפרשנויות מעניינות מאד ומציגות רבדים נוספים לסיפור המקראי. הן מוסיפות רקע ומניעים של הדמיויות- שלא כתובים בתנ"ך עצמו. רציתי לשאול- כיצד הכותבים מגיעים לפרשנות הזו באופן כ"כ חד משמעי וברור? מה המקורות שלהם?
וכן, מה גורם להאמין שסיפורי התנ"ך אמיתיים והתקיימו דווקא לפי הפרשנות הזו ולא לפי הפרשנות המחקרית-מדעית של ביקורת המקרא?
תשובה
שלום לך
את שאלתך עליך להפנות אליהם.
אבל רק תיקון ראיה אחד -
אין שום משמעות לסיפורי התנ"ך מה באמת היה אלא איזה מסר יש ללמוד מזה.
לכן ניתן לראות את המציאות בהרבה מבטים שונים (כך גם על מציאות חיינו בימינו) ומכאן ש 70 פנים לתורה ומכולם יש מה ללמוד.
כל זאת בהבנה שהיא אלוקית ודברי אלוקים חיים (התורה ישירות, והנבואה דרך הנביאים)
והיא כולה חטיבה אלוקית אחת ואחידה.
ביקורת המקרא בד"כ אינה רואה בכך תורה משמים ולכן כל מה שהם מסבירים הם מסבירים אוספי טקסטים שהקשר בינהם לבין התורה מקרי.
להבהרת הדברים
השאלה היא האם ההתייחסות מתחילה ממנו - בורא עולם
או ממני - האדם שמעמיד את עצמו במרכז
בברכה וחג שמח דוד לוי