שאלה
שלום רב,
אני נער הלומד בישיבה תיכונית, משתדל לעשות את רצון ה'. בעז"ה אני לומד בעצמי לבגרויות במטרה להיכנס לשיעור א' בי"ב, ואף אני כבר מתחיל ללמוד בישיבה בשילוב עם הלימודים בישיבה התיכונית ב"ה.
ברור לי שהדרך הנכונה היא להתבטל ללימוד תורה ולקיום מצוות. להמית עצמי בעולה של תורה. ובעז"ה אני מקווה מאוד שאצליח. אך כשאני חושב על זה, זה פשוט מפחיד אותי. להיות כל הזמן עם התורה, להתאמץ הרבה, לא לחיות את החיים המלהיבים שבחוץ, וכאילו להשתקע בתורה ה"משעממת" כביכול.
אותו עניין גם עם המצוות, זה נראה לי מאוד קשה להתבטל למצוות - למרות שמבחינה שכלית ברור לי שזה מה שצריך לעשות. אך מבחינה רגשית זה מאוד קשה לי. לכאורה העולם שבחוץ נראה הרבה יותר מעניין ומלהיב.
מאותה הסיבה, אני חושב, קשה לי לצפות באמת לגאולה, מכיון שאז באמת כל כולנו נשתקע בעולמה של תורה, לא יהיו יותר דברים מעניינים, כאלו ואחרים.
אבי הוא איש ציבור-פוליטי בעירי, ואני חושב שדווקא מתוך כך גם מתחזקות אצלי תחושות אלו. אני רואה שאבי מזיז הרבה דברים, ומקבל סיפוק גדול, תוך כל מיני "אקשנים" שיש במערכת הציבורית. ולעומת זאת אני רואה בישיבה שהרבה יותר "משעמם", אין אקשן והתלהבות. הכל יבש כזה (וודאי שזה לא באמת ככה).
שוב אני רוצה להדגיש, שיובן, שמבחינה שכלית ברור לי שכל מה שכתבתי אינו נכון. שהתורה היא האמת הפנימית של העולם והאדם, היא היא ההנאה האמיתית. אך יש לי קושי רב בהבנה זו מבחינה רגשית. אשמח מאוד אם תוכלי לעזור לי בכך, ומקווה אני שכתבתי הדברים בצורה ברורה ולא מבולבלת.
תודה רבה רבה,
וישר כוח על פועלכם הרב והמבורך,
מחכה בקוצר רוח לתשובה,
תשובה
שלום לך.
אכן שאלתך יפה, וכן ראינו לברכך על הלימוד והשאיפה להתקדם בלימוד התורה.
אכן לימוד התורה שונה מעיסוקים בדברים אחרים. אגב אין זה נכון רק ללמוד בישיבה אלא לכל לימוד מול התעסקות בדברים אחרים.
לימוד בישיבה הוא בעיקרו עבודה שכלית, אמנם בישבותינו ב"ה משתדלים גם להתעסק בפיתוח האישיות ולימודי אמונה ומוסר, אבל גם הם בעיקרם לימוד מושכל ומובנה.
כל לימוד מול התעסקות, כיוון שבעיקרו הוא עבודה שכלית גורם לרוב האנשים התרגשות פחותה מאשר עיסוק בעניינים מעשיים. כך היא אישיות האדם. חוויה שעוברת רק דרך השכל פחות מסעירה מחוויה שעוברת דרך חושים נוספים. כל אחד מכיר זאת מחייו ומניסיונו
לימוד מושכל של התורה, כך אנו מאמינים, אינו כשאר לימוד אחר של איסוף מידע ופיתוח הצד החומרי של העולם, אלא משפיעים על רמת המוסר בעולם וקיומו. דבר זה ניתן למצוא בהרחבה בספר נפש החיים ובמקומות נוספים כמו ארות התורה לרב קוק ועוד.
כדי להגיע לרמה גבוהה כזו ש[מרגישים] שמזיזים את העולם על ידי לימוד התורה צריך התקדמות רבה. רבים יודעים זאת, רבים מדקלמים זאת, אבל להרגיש כך צריך להתקדם הרבה במעלה הרוחנית של הלומד.
אכן "להזיז את העולם" לפעול ולקדם אותו זה חשוב, וגם התחושה היא מאד טובה. אבל יש לסדר את המחשבות ולקוות שגם ההרגשות יתקדמו, ונוכל גם להתרגש מזה שאנחנו מקיימים את העולם בהבל פה של לימוד תורה, והעלאת העולם ברמתו הרוחנית והמוסרית.
אכן יש רבים שבתחילת לימודם מרגשים התרגשות רבה שאח"כ הולכת ופוחתת והסיבה לכך שבתחילה הם מרגישים התקדמות רבה ואח"כ הם נכנסים לשיגרה של לימוד נטול חוויות.
אגב, לכל גיל יש את הדברים שמתאימים לו. יש גיל שמתאים יותר לחוויות ריגשיות ויש גיל שמתאים יותר לחוויות לימודיות. ולכן כדאי לך להתייעץ היטב (עם אנשים שמכירים אותך היטב, הורים/ראש ישיבה/ר"מ) אם כדאי לך להקדים את לימודיך בישיבה הגבוהה שלא יצא שכרך בהפסדך.
בברכה וכל טוב
חיים