פורקן מיני לאשה

שלום וברכה
בענין זה ישנו איסור חמור הקיים באיש של הוצאת זרע לבטלה, אך לבד מכך יש איסור להגרר אחר התאוות ודבר זה נכון בין לאיש ובין לאשה, הדבר נכלל בהנהגותינו הכלליות של ב"כל דרכיו דעהו", ו"שיוותי ה' לנגדי תמיד", גם שאדם עם עצמו לבד ישנה נשמה טהורה שעליו לשומרה מכל משמר ולא להורידה לבאר שחת, אנו יודעים עד כמה הזימה והתאווה מהווים ניגוד מוחלט לעולם הרוחני ולקשר עם בורא עולם וכפי שנאמר אפילו על ידי בלעם הרשע:"אלוקיהם של אלו שונא זימה...", והוזהרנו להתרחק מאותם דברים שהיו מצויים אצל העמים השפלים כבר מימי קדם ועל כך נצטוונו "וכמעשה ארץ מצרים לא תעשו וכו'", בענין זה כדאי להתבונן בדבריו הנפלאים של הרמב"ם שמתייחס דווקא לנושא זה אצל הנשים.
(רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ח)
"נשים המסוללות זו בזו אסור וממעשה מצרים הוא שהוזהרנו עליו שנאמר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, אמרו חכמים מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושא אשה, ואשה נשאת לשני אנשים, אע"פ שמעשה זה אסור אין מלקין עליו, שאין לו לאו מיוחד והרי אין שם ביאה כלל, לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות ולא תיאסר אשה על בעלה בזה שאין כאן זנות, וראוי להכותן מכת מרדות הואיל ועשו איסור, ויש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה ומונע הנשים הידועות בכך מלהכנס לה ומלצאת היא אליהן".

יחד עם זאת ראוי לומר שבכל הקשור לקשר הקיים בין איש ואשתו ראוי ורצוי שהקשר המיני יהיה שלם באופן שיש בו כדי לתרום ולבנות ולהשלים את האהבה ובענין זה לא חסכו חז"ל מילים, וישנו תיאור במסכת שבת (דף ק'מ ע"ב) לגבי ההדרכה שנתן ר' חסדא לבנותיו (שהיו נשואות לאמוראים קדושי עליון) ולצד דבריו בענין הצניעות לפני בעליהם דיבר גם חיי האישות שבהם ישנו מצב שריבוי התאווה גורם לריבוי החיבה.
דברים אלו חשוב שישמעו בפרהסיה למרות הצורך בצניעות מפני צורך הדור והשעה "ועת לעשות לה' הפרו תורתך וכו'".
בברכה