עשיה

שלום לשואלת היקרה!
ראשית, תודה רבה על מילות החיזוק! זה משמח...

אני ממש מתפעלת מזה שיש לך שאיפות ורצונות טובים כל כך. אשרייך!
ומאוד התחברתי לתחושות שהעלת במכתבך.


חודש אלול זהו זמן שבו אנחנו מרגישים שהנה, הגיע זמן של " דרשו ה´ בהמצאו קראוהו בהיותו
קרוב"- המלך בשדה! וואו. זה ממלא אותנו בכל מיני תחושות, מחשבות, הרהורי תשובה, יש
תחושה באוויר של מתח, של פחד לקראת ראש השנה, ולקראת יום הכיפורים.
ובאמת כדאי לנצל את הימים האלו לתשובה, למעשים טובים, להתחזקות מיוחדת, כי "כל זמן מאיר
בתכונתו"- לכל זמן יש את האור המיוחד שהוא מאיר עלינו בשנה.
אז באמת יש רצון כזה "לכבוש את כל היעדים" שיש, ולהסתער קדימה. אבל חשוב שנדע לעשות
זאת בחכמה. וגם כפי שאמרת, שנדע איך.

אז לשאלת ה"איך"- את תוכלי לענות. ודאי יש המון דרכים, וכל אחד צריך לראות איפה הוא יכול
להוסיף טוב, לשפר, גם ברמה הפרטית וגם ברמת הכלל. כל אחד מהמקום שבו הוא נמצא.
הקב"ה לא מצפה שנהיה משהו שאנחנו לא. ידוע הסיפור על ר´ זושא שאמר: כשאגיע לבית דין של
מעלה, לא ישאלו אותי מדוע לא הייתי משה רבינו, ישאלו אותי מדוע לא הייתי זושא". תהיי מה שאת, וזה הכי טוב.
אני בטוחה שיש בך המון דברים טובים, שמיוחדים רק לך, ועם מה שיש לך-את עובדת ה´.


אני ממש מזדהה עם מה שאת כותבת, לפעמים כשאני רואה אנשים כל כך גדולים- רבנים גדולים,
אנשים בעלי חסד גדול או כל מיני אנשים שראויים להערכה גדולה- אני מרגישה שאני כבר רוצה להיות שם, איפה שהם נמצאים. ואז אני מתוסכלת, כי אני לא באמת בדרגה כזו. ואני תמיד שואלת
את עצמי- איך מגיעים להיות ככה? כמוהם?
והתשובה שאני עונה לעצמי- על ידי מעשה ועוד מעשה, על ידי עבודה ועמל. זה לא בא ברגע, אף אחד לא נהיה רב בגיל 20...אלא דווקא מתחיל בשינוי הקטנצי´ק שאני עושה ואעשה.זה אולי נשמע סיסמא, אבל זה באמת כך- הדברים הקטנים בונים את הדברים שנראים גדולים.
יש דברים שאנו עושים, והם נראים לנו מאוד רגילים, אבל יש להם ערך עצום! אפילו מצווה הכי
רגילה, פשוטה, בלי כל הנוצץ מסביב- שאף אחד לא ימחא לך כפיים בסופה- שווה הרבה מאוד.
כי הרגל טוב שאתה רגיל לעשות, בונה בך את האישיות, ומעצים אותך. הרבה יותר לפעמים,
ממעשה גדול, מרשים וחד פעמי.
אז יישר כח שאת עושה דברים "קטנים", ומוסיפה טוב על ידם. זה באמת כבר משפיע.

בנוסף,את כותבת שאת רוצה להשפיע, וללמוד תורה- מצד אחד יש לך רצון גדול ומצד שני נראה
שבפועל אין איך לממש אותו.
שנה שעברה למדת תורה עם הרב, והשנה זה לא כך.
אז תבררי- אולי באולפנא יש שיעורי תורה או לימוד כלשהו לבנות שרוצות? אולי המחכנת מעבירה
שיעורים כאלו? ואם לא, אז אפשר לבקש ממנה שתסייע בעניין.
ללמוד לבד זה לא הכי טוב, אבל זה גם טוב. עד שתשיגי לך מישהי ללמוד איתה- תלמדי בנתיים
לבד, לא ספר שיהיה לך קשה איתו אלא לימוד קטן וברור שיהיה לך בכל יום. (הלכה יומית, ספר אמונה שמתחבר לליבך, אולי להמשיך את מסילת ישרים).
גם מבחינה חברתית את כותבת שאין לך עדיין מענה לצורך הרוחני. הרמב"ם בפירוש למסכת
אבות מונה סוגי חברים. והדרגה הכי גבוהה של חבר זה "חבר מעלה"- חבר שיש לכם מטרה
משותפת- לעשות רצון ה´, וכל אחד עוזר לשני כדי להגיע למטרה הזו.
אני מאמינה שאת תזכי להכיר מישהי כזו. תאמיני בזה וזה יקרה. כרגע את בשלב של התחלה, באולפנא. לאט לאט אני מאמינה שתפתחי קשרים עם חברות, וגם כאלו שרוצות ללמוד ולהתקדם. אני אומרת את זה מנסיון אישי, וגם ממה שאני רואה מסביבי.
וחוץ מזה, לפעמים דווקא אלו שלא נראות לך, יכולות להפתיע ולקדם אותך בעבודת ה´ מכיוונים
קצת שונים. בבין אדם לחברו, בעבודת המידות.


הרב שלום ארוש בספרו "בגן האמונה" כותב שגם כשלאדם יש שאיפות
בעבודת ה´ והוא לא מצליח לממש אותם, שידע שגם זה מאיתו יתברך, וזה לתיקון הנצחי שלו- וזה
כרגע הכי טוב בשבילו.
כמובן שצריך שיהיו שאיפות, זה מה שמניע את המעשים, אך גם אם כרגע אני לא מצליחה לממש-
להאמין שזה מה שטוב כרגע, ואפילו לשמוח בזה.


בהצלחה רבה,
אשמח להיות לעזר בהמשך.
גמר חתימה טובה!
רותם.
rotemit02@gmail.com