עקיפת מצוות.

שלום וברכה
במכירת חמץ אין אנו עוקפים את ההלכה. אנו משתדלים לתת פתרון שבנוי על הלכה קדומה. כדי שתוכל להתרשם אני מוסר לך דברים שכתבתי ביחס למכירת חמץ
מכירת חמץ
מכירת חמץ מהוה חלק חשוב בהכנות לקראת הפסח. מקום רחב הוקדש לה בספרות ההלכתית. מכירה זו עברה גלגולים הסטורים שונים. ואכן, קיים פער גדול בין המכירה שנהגה בתקופת התנאים לזו שנוהגת היום. הצורך במכירת חמץ הוא ברור, שכן, יהודי שמחזיק ברשותו חמץ רב, מעונין לסלק החמץ מרשותו כדי לא לעבור על איסור "בל יראה ובל ימצא".
בעבר, כל יהודי מכר באופן אישי את חמצו לגוי. מכירה כזו מתועדת במקורות התנאים כאשר את הדוגמא הבולטת אנו מוצאים בתוספתא :
"ישראל ונכרי שהיו מפליגים בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי או נותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתן לו במתנה גמורה".

מלשון התוספתא מפורש שמדובר על מקרה בלתי צפוי ומזדמן. שניים שהיו באים בספינה והיהודי נזכר שחמץ קיים ברשותו. הקניין הוא בין שני אנשים, קניין ישיר בין שני צדדים. התוספתא אינה מתארת מכירה ממוסדת ומאורגנת.
מכירה פשוטה וממשית שנעשתה בתקופת חז"ל, הפכה להיות מכירה פורמלית שמנוהלת על ידי בית דין. במכירה הנהוגה כיום, אנו מוצאים שני הבדלים מרכזיים.
1. אין אנו מוציאים את החמץ מהבית אלא, החמץ נשאר באחת מפינות הבית. ובשעת
המכירה אנו מגדירים את מקומו.
2. מכירת החמץ אינה מתבצעת באופן ישיר בין היהודי לגוי . בעלי הבתים ממנים את
הרבנים להיות שליחים למכור את החמץ לגוי. המינוי נעשה על ידי חתימה על שטר הרשאה.
מכירת חמץ התקבלה בכל תפוצות ישראל. ישראל בכל אתר ואתר קבלו עליהם למכור חמץ בשיטה המקובלת. המכירה הנוהגת כיום שהיא רחוקה מהמתואר בתוספתא דורשת יותר כוונה ומחשבה. מי שמוכר חמץ צריך לכוון שהמכירה מתבצעת בלב שלם וגמור משום שהיא פחות ממשית מכל מכירה רגילה הנהוגה בשוק. מכירת חמץ היא אינה אופציה מובחרת לסילוק החמץ מהבית. כל אחד צריך לתכנן מראש לסלק את החמץ על ידי אכילה של בני משפחתו ושכניו או במסגרת בעור חמץ. בימינו, כאשר ישנם גויים שכבר נמצאים בסביבתנו הקרובה יהיה נכון למסור להם את החמץ.
כמובן, שמוסדות גדולים או בעלי עסקים שונים שברשותם כמות רבה של חמץ סומכים על מכירת החמץ הנוהגת כיום שקבלה הסכמה מפוסקי הדורות האחרונים. בכל אופן, מי שמוכר את החמץ ינהג לפי הכללים הבאים:
1. אסור לקנות חמץ גמור לפני פסח כדי למכור אותו במכירת חמץ הנהוגה כיום.
2. ראוי לא למכור חמץ גמור. כלומר, מי שיש ברשותו עוגיות או מציות, בייגלה וכדומה
ישתדל לאכול או למסור לאחרים או למוסרם לגוי או לבערם.
3. אין איסור של בל יראה ובל ימצא על קטניות. לכן, למנהג אשכנז אין צורך למכור
קטניות. וכן, תרופות כמו כדורים, משחות וכיו"ב אין צריך למכרם. (לגבי תרופות שראויות לאכילה בסעיף הבא).
4. מכירת חמץ מועילה לכתחילה לכל המוצרים שאדם מסופק ביחס לכשרותם לפסח.
פעמים שישנם מוצרים שעשויים מעמילן של חמץ או כל חומר אחר, שאדם אינו מודע להם. כמו כן, המכירה טובה לתרופות כמו כדורי מציצה או סירופ שיש ספק ביחס לכשרותם. מי שיש לו מוצרים ששייכים לקטגוריה זו יעשה מכירת חמץ . לכן, יש לרכז את כל המוצרים שיש ספק חמץ למקום אחד ולמכור אותם.
5. מי שאין לו מוצרים שבסעיף 4 ומכלה את חמצו בדרכים המפורטות בסעיף 2 אין לו
כל צורך למכור חמץ. ואסור לחתום בשטר ההרשאה אם אין מה למכור שבכך מראה שהמכירה אינה אמיתית .
6. יש למלא את שטר המכירה במדויק. לפרט את המצרכים ובמיוחד את המקומות בהם
מונחים אותם מוצרים. יש לציין את השם והכתובת בכתב ברור. כאשר אדם מדקדק למלא את הפרטים השונים בשטר הוא מעניק תוקף וחשיבות לשטר זה.
7. מי שאינו יכול למכור ימנה את אשתו וילדיו (מעל גיל בר מצווה) שימכרו עבורו.

לסיכום, יש לזכור ש"מכירת חמץ" אינה טקס דתי. המכירה היא כלי שבאמצעותו אנו נמנעים מלעבור על איסור בל יראה ובל ימצא. המכירה עברה שינויים רבים מתקופת התלמוד ולכן, כאשר משתמשים באמצעי זה יש צורך לעשות זאת בשלמות ובגמירות דעת.

לגבי קטניות גזרת קטניות עומדת במקומה וגם שם אנו נדרשים לשקול דעת מה כלול בגזרה.
סוכריות אינן חמץ אולם איני יודע את כשרותן בכל מקרה אתה יכול למצוץ סוכריות עדה מחר בסוף זמן בעור חמץ


בברכה
מאיר נהוראי