עצבות

שלום ורוב ברכות,
אני מצרף לך כאן פרק קצר מתוך ספרי "אורות מאופל" שמדבר על סוגית העצבות. אפשר לקרוא את הספר באתר שלנו: www.levhadvarim.com או להזמין אותו במשרדי "לב הדברים": 02-5667567
שנזכה להיות שבשמחה תמיד,
ארז


"שמחה היא קלות ראש. עצבות היא יראת שמים"

מטרת כל עבודת "אזמרה" - להתרפא מן העצבות ולזכות לשמחה. "כי צריך האדם לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב, כדי להחיות את עצמו ולבוא לידי שמחה".
"והזהיר רבינו זכרונו לברכה מאד לילך עם התורה הזאת, כי הוא יסוד גדול לכל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך ולבל יאבד את עולמו לגמרי חס ושלום. כי רוב בני האדם שרחוקים מהשם יתברך, עיקר ריחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות".

משום כך בדיוק היצר הרע רוצה שלא נבין את חומרתה וגנותה של העצבות. הוא רוצה שלא נרגיש ולא נבין עד כמה אנחנו בעצם עצובים. ("כל החוליים באים רק מקלקול השמחה", מגלה רבינו, ואם כן, מי שחולה אפילו בחולי הקטן ביותר צריך להבין שהעצבות מקננת בו) היצר הרע לא רוצה שנדע עד כמה אנחנו שונאים את עצמנו. הוא רוצה שנחשוב שהכל בסדר. אבל אם הכל בסדר מדוע אנחנו לא שמחים?

למה הדבר דומה? לאדם חולה, שלא מרגיש כאבים, ונדמה לו שהוא בריא, אבל אם היה באמת בריא היה יכול ללכת בזריזות, לא להתעייף, לקום בבוקר בקלות.
ואם יש בו כבדות, משמע שיש איזו חולשה נסתרת. מחלת מקננת בקרבו. מחלה קטלנית יותר מכל חולי שבעולם - עצבות . "עצבות היא הסיטרא אחרא ממש והקדוש ברוך הוא שונא אותה" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה מ"ח).

מי רוצה לשתף פעולה עם שונא של בורא עולם?
מי רוצה להתחבק עם ראש המחבלים ורב המרצחים?
מי רוצה להפגין פתיחות כלפי חולי ממאיר?

אבל היצר הרע רוצה להפוך את היוצרות. והוא מסביר לנו בלמדנותו המזויפת: "שמחה היא קלות ראש. עצבות היא יראת שמים". כך הוא בטוח שלא נטרח עוד להילחם בעצבות, וכי מי רוצה להילחם ביראת שמים? כך הוא מדמה שלא ננסה לקנות שמחה, כי מי ירצה להיכשל בקלות ראש?

"כי זולת אשר תתגבר על האדם כבדות הדבר הזה (עניין ההתחזקות בשמחה) מעוצם ההרפתקאות העוברות על כל אחד בגוף ובנפש, וההתגברות גדולה ועצומה כל-כך עד שצריכים להשתדל בזה במסירות נפש ממש, אף גם זאת, אשר
תתגבר מאד מאד על האדם הקלות, שנקל וקטן בעיניו מאד הדבר הזה עד שאינו נחשב בעיניו למצווה כלל", כותב רבי אברהם בן רב נחמן ("כוכבי אור" חלק "ששון ושמחה" בפתיחה).

אבל האמת היא הפוכה בתכלית.
"אסור לאדם להתפלל תפילתו בעיצבון, ואם נעשה כך אין נפשו יכול לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה. אמנם בעת שמתודה הוידוי ומפרט חטאיו אז טוב להתעצב בלבד, אבל בשאר התפילה נמשך לו נזק נפלא גדול על ידי עצבותו, אבל צריך להראות לפניו ית' הכנעה גדולה באימה ויראה, אמנם תהיה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר כדמיון העבד המשמש את רבו בשמחה יתירה, ואם משמשו בעצבות עבודתו נמאסת לפניו, וכמעט שעיקר המעלה והשלמות והשגת רוח הקודש תלויה בדבר זה, בין בעת תפילתו ובין כשעושה איזה מצוה משאר המצות וכמו שאמרו בגמרא מההוא דהוה קבדח טובא כו' ואמר תפילין קא מנחנא. ואל תבוז לענין זה כי שכרו גדול מאד" (שער הכוונות לאר"י ז"ל דרושי ברכת השחר).

"דע כי העושה מצווה אין מספיק לו במה שיעשה אותה , שהרי מצינו בדברי רבותינו שאמרו " כל העושה מצווה אחת
מיטיבין לו ומאריכין לו ימיו" וכיוצא בזה אמרו: "כל המקיים מצווה פלונית יש לו כך וכך", והנה ראינו כמה וכמה מצוות שעושים בני אדם ואינם מתקיימים דברי רבותינו חס ושלום בעניין גודל שכרם אפילו בעולם הזה. אבל השורש שהכול נשען עליו הוא, שבעשיית המצווה אל יחשוב שהיא עליו כמשא, וממהר להסירה מעליו, אבל יחשוב בשכלו כאילו בעשותו אותה המצווה ירוויח אלף אלפים דינרי זהב ויהיה שמח בעשותו אותה המצווה בשמחה שאין לה קץ בלב ובנפש ובחשק גדול, כאילו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפים דינרי זהב אם יעשה אותה המצווה. ...וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב לבב הפנימי כך יזכה לקבל אור עליון, ואם יתמיד בזה אין ספק שישרה עליו רוח הקודש, ועניין זה נוהג בקיום כל המצוות כולן, בין בעת שעוסק בתורה" ("שער המצוות" לאריז"ל בהקדמה).

"העצבות גורמת מניעת העבודה וקיום המצוות, וביטול עסק התורה וכוונת התפילה, ומבטלת מחשבה טובה, והיא שער התחלת גירוי הסתת היצר הרע, אפילו אם הוא צדיק" ("שערי קדושה" לרבי חיים ויטאל שער ד' ח"ב).

"כי המרה שחורה והעצבות מתגברים על האדם יותר מן הכל, ומזיקים לאדם מאד, יותר מן הכל. ועיקר התרחקות כל אדם מהשם יתברך היא רק מחמת עצבות ומרה שחורה" (חיי מוהר"ן תקצ"ג).

"פתח רבי יהודה ואמר "עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק' ב'), כאן למדנו שכל העבודה שצריך האדם לעבוד את הקב"ה צריכה להיות מתוך שמחה ורצון הלב - כדי שתהיה עבודתו בשלמות" (זוהר כי תבוא על פסוק "תחת אשר לא עבדת").

"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שציוה
בהן עבודה גדולה היא וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו שנאמר (דברים כ"ח) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב".
וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה. ועל זה הזהיר שלמה ואמר "אל תתהדר לפני מלך". וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה וכן דוד מלך ישראל אמר (שמואל ב' ו') "ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני". ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר (שמואל ב' ו') "והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'". (רמב"ם "יד החזקה" לולב פרק ח' סעיף ט"ו).

"העושה מצוה אחת בזריזות ובשמחה", כותב הרמב"ם, "כאילו קיים כל התרי"ג מצוות {הביאו ספר התולדות בן פורת יוסף עמ' ס"ח}.

וכן כתב בספר "חרדים" בתנאי המצוות: "התנאי הרביעי: השמחה הגדולה במצווה, דכל מצווה ומצווה שתזדמן לו דורונא הוא דשדיר ליה קודשא בריך הוא (שי הוא הנשלח לו מאת הקדוש ברוך הוא).

גם ה "חיי אדם" (מחשובי הפוסקים) מונה את השמחה כתנאי יסודי לקיום המצוות וזו לשונו: "השמחה הגדולה במצווה, ופירש האריז"ל שזה שכתוב: "תחת אשר לא עבדת וכו' בשמחה ובטוב לבב מרב כל", רוצה לומר שלא שמחת בעבודה יותר מאילו מצאת רוב תענוגות ואבנים טובות ומרגליות" (כלל ס"ח סעיף י"ג).

ובעניין שכר השמחה הפליגו בדבריהם בעל ה"ראשית חכמה" ובעל ה"אורחות צדיקים" באומרם: "כל העושה מצווה בשמחה יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוות עליו למשא" ("ראשית חכמה" שער אהבה כ"ה. "אורחות צדיקים" שער השמחה עיין שם). וכתב ה"פלא יועץ": " והשכר היותר
גדול שיש על השמחה שזוכה להשגת החכמה והשגת השלמות" ("פלא יועץ" אות שמחה).