על עולם הבא, גן עדן וגיהנם. תשובה מעמיקה

בס"ד

טל שלום,
לפני שנגשים לשאלה ששאלת, חשוב להקדים כמה הקדמות בנושאים חשובים כמו: מה זה העולם הבא? מה זה אדם בעולם הזה לעומת העולם הבא? חשוב גם לגעת בנושא שכר ועונש, ומתוך הבירורים הללו נוכל לנסות לענות לשאלתך.
לתוספת עיון, אני ממליץ לך לנסות וללמוד את הקדמות הרמב"ם לפרק חלק (יש פירוש בהיר של הרב שילת).

כשאנו נגשים לדבר על העולם הבא, חשוב להבין קודם כל שכל מה שנאמר הוא במושגים מושאלים, כלומר איננו מדברים על מהות העולם הבא, אלא על איך אנחנו, בשכלנו האנושי, יכולים לתפוס אותו. והמשפט הכי חשוב שאכתוב בתשובה הזאת, הוא המשפט הבא :[אנחנו לא יכולים לתפוס אותו]. ישנו הבדל מהותי בין החומר לרוח. ואולם, בתפיסה המערבית, החומר נתפס כדבר בעל מציאות "חזקה" יותר מהרוח, בגלל שהוא מוחש, כלומר הוא נתפס בחושים שלנו. אך אנו מאמינים שהחומר הוא הצורה הגסה יותר של המציאות, המציאות המשמעותית ביותר היא זו הרוחנית. ולכן במצוות מה שחשוב זה ה[כוונה] ההופכת ל[מעשה] - לדוגמה, אם אדם נשען על הקיר ובטעות המתג של החשמל כבה, האדם הזה פטור לחלוטין, מכיוון שהאדם לא [רצה], כלומר לא היתה לו כוונה לכבות את האור. אך אם אותו אדם מזלזל בתורה שציוותה עליו שלא להדליק את האור, ומדליק אותו בכוונה בשבת, אז הוא חייב, למרות שמדובר באותו מעשה בדיוק. מהדוגמה הקטנה הזאת אנחנו יכולים להסיק שהרוח, כלומר מה שעמד מאחורי המעשים שלנו היא המשמעותית. לכן, בבואנו לדבר על העולם הבא חשוב שנזכור שהמציאות שלו היא רוחנית, לא גשמית, ולכן היא גם יותר אמיתית, כלומר היא יותר נוגע לשורש המציאות.

לאור ההבדל שביררנו בין רוח לחומר, ניגש לבירור של מה הוא אדם, מה תפקידו בעולם הזה ומה משמעות המוות והעולם הבא עבורו.
בהתבוננות קטנה בטבע נוכל לראות שהמציאות מחולקת ל4 חלקים: דומם, צומח, חי, אדם. ההבדלים ביניהם הם לא כמותיים, אלא מהותיים. כלומר החי הוא לא יותר צומח מצמח, אלא יש לו מעלה מיוחדת שלצומח אין, שהיא כוח החיות. גם ההבדל בין האדם למדרגת החי אינו רק כמותי, שהאדם הוא יותר חכם ויותר מוכשר, אלא ישנו הבדל מהותי, שלאדם יש [נפש]. כלומר, האדם הוא יצור המורכב מגוף ומנפש, וכפי שביררנו בהתחלה, הנפש היא החלק המהותי יותר שלו. [החיים שלנו הם למעשה גילוי של אותה נפש]. המשפט הזה הוא נכון גם בנוגע לחיי העולם הזה, וגם לחיי העולם הבא. הנפש, שהיא החלק העיקרי של האדם, נשארת בקיומה גם לאחר שהגוף הגשמי הולך. אנחנו לא יכולים לתפוס את זה באמת בעינינו הגשמיות המוגבלות, אך יכולים להבין את זה בשכל. השארות הנפש היא ענין טבעי של השארות של משהו שהקיום שלו הוא יותר ממשי. כך כותב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ח ח´): "זה שקראו אותו חכמים ´העולם הבא´ - לא מפני שאינו מצוי עתה, וזה העולם אובד ואחר כך יבוא אותו העולם. אין הדבר כן, [אלא הרי הוא מצוי ועומד]... ולא קראוהו ´העולם הבא´ אלא מפי שאותן החיים באין לו לאדם אחרי חיי העולם הזה, שאנו קיימים בו ב[גוף] ובנפש". כלומר, מציאות העולם הבא היא המציאות הרוחנית של האדם הנשארת לאחר שהמציאות הגשמית הולכת.
אותה נפש שדברנו עליה מתגלה באדם דרך רצונו. כלומר הרצונות של האדם הם גילוי נפשו. וככל שהאדם רוצה דברים עילאיים יותר, כך אנו רואים שנפשו, נשמתו, מתגלה בצורה טהורה יותר. כאן עולה השאלה הטבעית: מי קובע מה טוב? תשובה - מי שהגדיר את המציאות, הקב"ה, והוא שציווה לנו את הטוב ע"י מצוות עשה ולא תעשה בתורה. אם כן, חיי תורה הם הביטוי הטהור ביותר של נפשו של אדם, הם הטוב ביותר שהוא יכול להשיג בעולם הזה, ע"י גילוי נפשו בפעולותיו הממשיות, הגופניות. ע"י קיום מצוות האדם מגלה את הקודש הצפון בו, כלומר הוא מגלה את ה´ בכל מעשיו, ועל זה הוא מקבל שכר.
לאור ההבנות הללו ניתן לנסות ולהתחיל להבין מהם חיי העולם הבא, ובמה האדם זוכה בהם. חיי העולם הבא הם המידה בה האדם גילה את נפשו הקדושה בחיי העולם הזה. במילים פשוטות, כמה טוב הוא עשה, כמה הוא גילה את ה´ במהלך חייו. הוא קונה לעצמו חיי עולם הבא, כלומר קיום נפשי, באותה מידה בה הוא גילה את נפשו, נשמתו, בחיי העולם הזה. השכר הוא, אם כן, חיי נפש מתוך הגילוי שלה בעולם הזה, והעונש הוא חוסר חיי נפש בעולם הבא, מכיוון שהנפש לא התגלתה כמו שצריך בעולם הזה.
שאלת מדוע לא כולם חיים יחד בעולם הבא. לאור מה שכתבתי כאן ניתן להבין, שהעולם הבא אינו איזה מועדון שבו כולם מקבלים פרס על מעשיהם הטובים, ומסתובבים כל אחד עם מה שקבל. כך כותב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ח ו-ז): "שמא תקל בעיניך טובה זו, ותדמה שאין שכר המצוות אלא להיותו (היות האדם) אוכל ושותה מאכלות טובות...ומשתמש בכלי כסף וזהב, ודברים הדומין לאלו...אבל החכמים ובעלי הדעה ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הן, ואין בהם תוחלת...ואין הנפש מתאוה להן ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף...ובזמן שאין שם גוף, נמצאו כל הדברים האלו בטלים... [הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא - אין שום דרך בעולם הזה להשיגה בו ולידע (לדעת) אותה...ואין יודע גודלה ויופיה ועצמה אלא הקב"ה לבדו].
איננו מבינים מהם חיי העולם הבא, איך הם מתנהלים וכו´, אלא רק ה´ לבדו יודע זאת. ולכן גם קשה לומר שבני אדם חיים שם ביחד - כי אין משמעות לאדם בצורתו הגופנית. ביררנו שחיי העולם הבא הם מידת גילוי הנפש של האדם בעולם הזה, וממילא ישנו הבדל בין כאלה שגילו את נשמתם יותר לכאלה שגילו את נשמתם פחות, והבדל זה הוא ההבדל שבין דרגות העולם הבא.

לגבי החילוק בין גן עדן לגיהנום: החילוק הזה אינו ברור ואין לו מקורות בהירים בתורה. לאור מה שכתבנו עד עתה ומקורות אחרים ברמב"ם, ניתן להבין שגן עדן הוא חיי העולם הבא שהסברנו, ואילו הגיהנום הוא הכרתות הנפש מחיי העולם הבא, כלומר הפסקת החיים, גם הרוחניים. הפסקת החיים הרוחניים היא תוצאה טבעית של חוסר הגילוי שלהם בעולם הזה, שמתבטא יותר מכל בעבירה על עבירות שיש בהן עונש כרת. כרת = הכרתות הנפש, הפסקתה. התנאי לעונש זה הוא גילוי רצון כה שלילי - אך מי שאיננו יודע מה טוב ומה לא טוב, ממילא לא שייך בו עונש כרת כי כאשר הוא עובר בעבירות אלה הוא לא גילה רצון שלילי, פשוט כי לא ידע כמה זה גרוע. זה מה שנקרא "תינוק שנשבה" - שמתוך שלא למד אינו יודע ולכן גם לא נענש. הגיהנום שאנו מכירים מהסרטים, של אש, אמבטיות רותחות וכל מיני תיאורים של סבל גשמי, הוא רעיון שהגיע ממקורות זרים, בעיקר נוצריים, ואין לו שום שייכות למה שביארנו עד כה.

להמשך בירור התשובה, את/ה מוזמנ/ת לפנות אלי במייל או להגיב לתשובה זאת.

יואב.