ספיקות באמונה

בע"ה
בע"ה

שלום לשואלת...
מה שלומך? מקווה שטוב!

מה אני אגיד, אני ממש מזדהה עם מה שכתבת.

נתחיל בכך שאין אדם שאין לו ספיקות בחיים. זה אולי נשמע לך מוזר, ואולי קצת מביך להודות שאין לנו ודאות ושליטה על הכל. אך זו המציאות.
לכולנו יש רגעים של "רגע, מה אני עושה פה בכלל? אולי כל מה שאני עושה זה לא נכון?" זה יכול להיות בכל תחום בחיים. ולא צריך לפחד מכך. להפך, זה אומר שאנו חיים ומרגישים.
אז מה זה המחשבות האלו? איך הם הגיעו אליי? וכמובן- מה עושים איתן?

אני חושבת שמחשבות כאלו, ודומות להן באות מפני שאנו מורכבים מגוף ונשמה, חומר ורוח.
רצונות רוחניים ורצונות גשמיים. ולפעמים עולים בנו רצונות פחות טובים, או רצונות נמוכים.
לפעמים זה עצבות, לפעמים עצלות, ולפעמים ספקות ובלבולים.

ידוע שעמלק בגימטריה- ספק. והכח של עמלק זה לקרר את עם ישראל "אשר קרך בדרך"- לשון קור (בדיוק קראנו זאת בפרשה). כשאתה רוצה להתלהב בעבודת ה´, לשמוח, להאמין- יש את היצר הזה שאומר לך-" אתה לא שמח באמת, די עם הפוזות..", " מה ההתלהבות? אז התפללת, אבל תפילה קצרה..." עמלק מסמל את הכח של הטומאה. הפך הקדושה.
והרבה פעמים אנו מוצאים עצמנו במלחמה, אחור ופנים, עם המחשבות האלו- טוב ורע נאבקים זה בזה.
אז אני חושבת שאם נבין, שזו עצת היצר, להיות בספק כל הזמן, ולהתחבט כל היום האם מה שאני עושה זה נכון או לא- יהיה לנו יותר קל להתמודד עם מחשבות כאלו.
אני יודעת שיש כיום אנשים שחרטו על דגלם את המסר: "צריך להטיל ספק בכל דבר".
אל תאמינו לכלום, תמיד תחיו עם הידיעה שיכול להיות שכל מה שאתם עושים- לא נכון באמת. ור´ נחמן אומר בדיוק להפך! -עדיף להיות פתי המאמין לכל דבר מאשר אדם שלא מאמין לכלום, אפילו לא לאמת.

בדור שלנו, אני חושבת שזה מתגבר ביותר, עניין הספק.
אנו נמצאים במצב של הסתר פנים. אין בית מקדש, אין השראת שכינה.
וחכמינו כבר אמרו שבדור שלנו הניסיון העיקרי שנצטרך להתמודד איתו זה ניסיון באמונה.
פעם, לא היה דבר כזה שאדם שואל שאלות בכלל, ובפרט באמונה.
היום אנו במציאות של גאולה, בדור שבו יש תחיה רוחנית מאוד גדולה, ולכן מובן שיש גם ספיקות
גדולים, ולא פעם ייאוש ונפילות. אבל כגודל הירידות- כך גודל העליות!
אם מסתכלים בפרספקטיבה של כל הדורות שקדמו לנו, וכל מה שעם ישראל עבר, רואים שמציאות כזו לא הייתה מעולם. צמאון רוחני שכזה. את הצד הגשמי כבר בנינו, ועכשיו הגיע הזמן לבנות קומה רוחנית. ואפשר לראות את זה, שהיום אנשים מחפשים עומק וגודל. ולא מסתפקים רק "לקיים" אלא להבין, להתחבר. יש גם דברים שליליים שיוצאים מכך, אך זה בעיקר מעיד על צמאון לה´ ולגאולה- למציאות רוחנית טובה יותר.
ולכן במציאות כזו, של הסתרה- זה דורש מאמץ להתבונן בעיניים של אמונה, לראות את יד ה´ בכל דבר. וזו המשימה שלנו בדור הזה, לקשר הכל אל ה´. כמה שהכל נראה בדרך הטבע ו..."איזה מזל"..- הכל בעצם הנהגה של ה´.
יש משל מאחד האדמורים של חב"ד- הילד שלו בכה, אז הוא שאל את הילד למה אתה בוכה? והילד אמר: כי שיחקתי מחבואים עם חברים שלי, והחברים הלכו לשחק ועזבו אותי. הפסיקו לחפש אותי. כך כביכול הקב"ה. הקב"ה נמצא, אך מסתתר. אנו צריכים "למצוא" אותו. וזה מבחן באמונה.


אז מה עושים בפועל?
צריך להתחזק הרבה, לשמוע את גדולי הדור, רבנים, ללמוד, להבין, להתבונן, לחפש את האמת.
לראות איך מחשבות כאלו יכולות לגרום לי יותר להאמין! לצמוח מהם.
יותר לברר, יותר להעמיק...
להאמין שבתוך תוכך יש מגדלור של אמונה, וכל הספיקות הם קצת לכלוכים שנמצאים על הזכוכית של המגדלור הזה...
לשמוח שאנו נמצאים בתקופה כזו של גודל, ושל עומק רוחני. גם ברמה הכללית, וגם ברמה הפרטית.
והכי חשוב- לא להירתע. לדעת שיש זמנים שבהם מרגישים שהכל טוב ונחמד ונעים ויש רגעים שמרגישים בדיוק הפוך. וזה טבעו של הרגש. לכן השכל צריך להתגבר בנו.
ספיקות יש ותמיד יהיו, ואנו לא נרתעים מהתמודדות איתם. המטרה שלנו זה לצמצם את הספיקות, ולחיות באמונה שלימה. אך גם כשיש לנו רגעים של ריחוק ובלבול- אין יאוש, צריך להתחזק ולהתגבר! ולהתפלל לה´ שיאיר לנו את הדרך.


את מוזמנת להגיב אליי למייל בשמחה.
חזקי ואמצי!!
רותם
rotemit02@gmail.com

אני מצרפת לך קישור עם תשובה ממש טובה בנושא.
יש לי ספיקות באמונה-https://www.kipa.co.il/ask/show/118698