סמכות רבנים / פניה לרבנים בנושאים רפואיים וכדו'

שלום רב

יישר כח על השאלה היפה והחשובה. שאלת בצורה מצוינת, ואני מקוה שהתשובה תעזור ולו במעט.

קודם כל, חשוב לזכור, שפניה לרבנים בנושאים שאינם תורניים, היא לא 'עיקר באמונה'. יש כאלו שבוחרים לפנות לרבנים, יש כאלו שבוחרים דוקא לא לפנות, אבל כמו שאני אסביר בהמשך, זה קשור יותר לאופי של עבודת ה' של כל אחד ואחד, ולא למשהו שהוא ביסוד החיים או ביסוד התורה והמצוות.

דבר שני, אין כל ספק שצריך להזהר מ'שרלטנים'. לא כל מי שנחשב כרב ואומר נבואות הוא באמת כזה, אלא רק אם מדובר במישהו שהוא גדול בתורה ובעל סמכות תורנית מתאימה.

ועכשיו - לעצם שאלתך. אם אני מבין נכון, היא בעצם מורכבת משני נושאים שונים. א. איך להתמודד עם טעויות של גדולי תורה. ב. איך להתייחוס לנושא הזה של 'זמות הרב'.

לגבי הנושא הראשון, חשוב לדעת, שגם מי שהוא גדול בתורה, הוא [יכול לטעות]. כבר חכמים הזכירו את הפסוק 'משיב חכמים אחור ודעתם יסכל'. לעיתים הקב"ה מביא גזירה על העם, וחלק מהגזירה הוא לגרום לחלק מחכמי הדור לטעות בענין. אכן, [כלל] חכמי הדור, אף פעם לא טועים - כלומר, גם אם יש כאלו שטועים, הרי יש הרבה כאלו שעומדים על האמת,

במילים פשוטות, את אכן אמורה 'להתלות ברבנים' שהם יכוונו אותך, אבל גם אם קיבלת על עצמך רב מסוים, את חייבת להיות קשובה למה שאומרים כלל החכמים של הדור. אם הרב שלך אומר משהו אחד, אבל זה נראה לך מוזר, וגם חכמים אחרים אומרים שזה מוזר ולא יתכן, אז את צריכה להפעיל 'שיקול דעת' לגבי מה שהרב שלך אומר.

הן בימי שבתי צבי, והן בימי הגירוש, לא מעט רבנים כבר מההתחלה העריכו את המצב לאשורו. איננו יודעים מה גרם לגדולים כל כך לטעות, הן בזמן ש"צ והן בזמן הגירוש, אבל אנחנו מקבלים את זה כחלק מהענין שכל אדם עלול לטעות.

לגבי הנושא השני, כתבת מדויק - 'יש הרבה שדמות הרב מהווה להם את הדרך להתקרב לה'. עכשיו, הדרך הזו היא לא דרך של 'בדיעבד'. היא דרך מסוימת, שיש לה מקורות כבר בחז"ל, והיא חלק מעם ישראל לאורך הדורות. במקביל, גם הדרך ששוללת את הענין הזה, ושמדגישה 'עבודה בכוח עצמו', כלומר - שאדם לא ינסה להעזר ברבנים במה שלא קשור אליהם ישירות, גם לדרך זו יש שרשים עמוקים ביהדות וגם היא דרך נכונה. לכן, אין סיבה שנשפוט לשלילה אנשים שהולכים בדרך זו או אחרת, אלא לברר - מה מתאים לנו. אגב, אין כלל הכרח, שמה שחונכנו אליו, זה מה שבאמת מתאים לנו. הרבה מאד פעמים הסביבה 'משדרת' מסר אחד, ואילו, לנו עצמינו, מורגש שדוקא הדרך השניה היא המתאימה.

יכול להיות אדם שגדל בחברה חסידית, והכל מסתובב סביב האדמו"ר, והוא חש שהוא צריך את העצמאות שלו. יכול להיות גם אדם שגדל בסביבה 'רציונלית'-'מתנגדית', אבל הוא עצמו נמשך לרב מסוים או אדמו"ר מסוים. על שני האנשים האלו ללכת אחרי לבם, ואחרי הדרך שמתאימה [להם] בעבודת ה' (כמובן, תוך התמודדות רצינית ומכובדת עם סביבתם וכו').

יש עוד הרבה מה להאריך בנושא הזה, אבל העומס רב. לכן, אעצור פה. תגובות תתקבלנה בשמחה במייל שלי

טוביה
tsbisa@Actcom.co.il